ו

אך הנה ראיתי בשו"ת גנת וורדים ח"ב כלל ד' סי' י"א שדקדק מדברי רש"י פרק ארוסה (דף כ"ה ע"א) על הך בעיא אם עוברת על דת צריכה התראה פירש"י עוברת על דת יהודית שאינה צנועה יוצאת וראשה פרוע וטווה בשוק כו' עכ"ל. הרי מפורש בדבריו שכוונת בעיית הגמרא הוא על עוברת דת יהודית לא על עוברת על דת משה כו'. וא"כ י"ל שעוברת על דת משה חמירא טובא דבלא התראה מפסדת כתובתה. אמנם כן מהירושלמי שהביא הרי"ף נראה דעוברת על דת שוו אהדדי. ואפילו עוברת על דת משה צריכה התראה עכ"ל. אם כן עכ"פ י"ל דבהיוצאת משום ש"ר דהיינו עדי כיעור מפסדת כתובתה בלא התראה. ולכאורה נראה ראיה להרמב"ם מהמשנה פ"ד דגיטין (דף מ"ה סע"ב) המוציא את אשתו משום ש"ר לא יחזיר כו'. מבואר מזה דפי' שם רע אין ר"ל שידוע ממש שזינתה דאם כן אי אפשר להחזירה אלא ע"כ צ"ל שהוא רק כעין שפי' הרמב"ם. מיהו שם במשנה מיירי שאינה מפסדת כתובה כלל. שהרי אמרו והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך דבכה"ג הוא דלא יחזיר הא אם לא אמר לה כן מצי להחזירה. ואם מיירי שמחמת הש"ר הפסידה כתובתה ומגרשה בלא כתובה א"כ ודאי משום ש"ר מוציאה. וכ"מ ממ"ש הה"מ פ"י מה"ג דין י"ג ובש"ע סימן י' ס"ג ס"ד ובב"ש שם ס"ק ח'. אפילו לא אמר לה כו' הוי סתמו כפירושו. ואם כן כש"כ אם מפסדת הכתובה אלא ודאי פשוט דשם מיירי בענין שאינה מפסדת הכתובה ואפילו בהדין דסעיף ד' וכמ"ש בש"ע סי' קי"ז סעיף ד' וז"ל אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאה נסתחפה שדהו כו' יוציא ויתן כתובה ומסתמא בכה"ג נמי מיירי בסי' י' ס"ג:

קיצור י"ב. ראיה להרמב"ם מפרש"י בסוטה (דף כ"ה ע"א) דין המשנה המוציא את אשתו משום שם רע:

ומ"מ קשה אמ"ש הרמב"ם שם פכ"ד מה"א הט"ו בכלל יוצאה משום ש"ר או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות. דהא ענין זה הוא סתירה שבמשנה וגמרא דסוטה וכמבואר במהרי"ק שרש ק"ס דיש לחלק בין לישנא דיחוד ללישנא דסתירה. דיחוד משמע אפילו קדם האחד להכנס בבית מעצמו ונכנס אחריו גם השני ואפשר שלא נכנס על דעת חבירו וכה"ג לא הוי פליג ר' יהושע וכדפי' אלא דוקא בנסתרה עמו דמכוונים להסתר יחד וכדפי' עכ"ל. אלמא דסתירה היינו שמתכוונים להסתר יחד. וכן משמע במשנה רפ"ק דסוטה נכנסה עמו לבית הסתר כו'. ובירושלמי דסוטה פ"ק משמע שנחלקו בזה וז"ל א"ר מנא לא אמר אלא עמו הא בזה אחר זה לא. ר' אבין אמר אפי' בזה אחר זה מ"מ יש רגלים לדבר עכ"ל. ומ"מ ודאי אפי' לר' אבין בנכנסה עמו ג"כ הפי' אלא דס"ל דה"ה בזה אחר זה. וא"כ הרי בגמרא דסוטה פרק ארוסה (דף כ"ה ע"א) מבואר בהדיא דבנסתרה בלי קינוי תחלה יש לה דין עוברת על דת שאינה מפסדת כתובתה וכמו דמוכחא כולה סוגיא התם. וכמ"ש רש"י שם ד"ה לאפסודי כתובתה ע"ש. וכ"מ בתה"ד ססי' רמ"ב. וא"כ איך כתב הרמב"ם דבנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות אין צריך התראה. וצ"ל דס"ל להרמב"ם דפי' והגיפו הדלתות היינו שנעלו מבפנים שלא יהיה אפשר לפתוח מבחוץ וס"ל דזה גרע מסתירה כי סתירה היינו במקום שאין אנשים עוברים שם אבל מ"מ יוכלו לכנוס. אבל כשנסתרו והגיפו הדלתות כדי שלא יהיה אפשר ליכנס אליהם זהו דבר מכוער ביותר מסתם סתירה. וכן משמע בעירובין (דף ח' ע"א) דדוקא חצר שהרבים נכנסים בה בזו ויוצאים בזו לא חשיב מקום סתירה הא חצר שאין הרבים נכנסים בה חשיב מקום סתירה אעפ"י שאין הדלת מוגף. ועי' בב"ב (דף קנ"ג ע"ב). ובנדה (דף ג' ע"א). וצ"ע בתשובת הרשב"א סי' אלף רנ"א שכתב והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהיה בית נעול נראה דמפרש מ"ש בירושלמי מוגף צריכא דהספק אם חשיב כה"ג סתירה והרמב"ם י"ל דמפרש דהספק אם חשיב כה"ג דבר מכוער וכן פי' בקרבן העדה בתוספותיו שם דמפרש דהספק אם הוי סוטה כה"ג (דאל"כ אלא דהספק אם כה"ג ה"ל סתירה לא יש מקום לקושייתו אהרשב"א אמאי פסק הספק להקל הא זה שתאסר בסתירה לבדה בלי קינוי לכהן הוא רק חומרא בעלמא ואיך יחמיר בספק סתירה. ומה מקשה אהרשב"א אלא ע"כ צ"ל דמפרש דהבעיא בירושלמי אם כהאי גוונא נידונית כסוטה. ור"ל אם זה הו"ל כדברי כיעור שבגמרא דידן) ועי' בב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"א (מ"ש מן ומ"מ קשה עמ"ש הרמב"ם עד כאן. לא הוגה שנית ועי' מש"ל סעיף ב' מזה). ועיין בגמרא סוף נדרים (דף צ"א ע"ב) ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא ופרש"י שהיה סגור עם אשה בבית. והר"ן כתב שהיה נחבא עם אותה אשה וכדאמרינן פרק החובל (דף פ"ה ע"ב) דהרזקיה באנדרונא. וכ"כ התוס' בנדרים שם. והנה בפרק החובל אף דהגירסא שלפנינו דהדקיה באינדרינא פרש"י סגרו במסגר. הרי שזה הסגר ממש דוגמת והגיפו הדלתות מבפנים. ואעפ"כ כתבו הפוסקים שם לאו למימרא דבלאו הכי אתתא אסורא כו' ע"ש. הרי שזה נחשב רק סתירה וכ"מ בתוס' פ"ק דכתובות (דף י"ג סע"א) דהוצרכו לתרץ דנואף שאני מבואר מדבריהם דזה חשיב רק יחוד או סתירה. מיהו בתוס' פרק אף על פי (דף ס"ג סע"ב) משמע דבסתירה חשיב דבר מכוער אך זה אם ארכוסי מירכס כו' ע"ש. ואפשר הרמב"ם ס"ל כפשטא דגמרא דנדרים שם ולא כמ"ש המפרשים שם לאו למימרא כו' וס"ל דזה חשיב דבר מכוער כהנהו דיבמות (דף כ"ד ע"ב) רוכל יוצא כו' דלרבי שם תצא. לכן אמר כאן אתתא שריא ר"ל לכ"ע ואפילו לרבי: