ד

ולכאורה ממ"ש הפוסקים באה"ע סימן ס"ח סעיף ז' באשת כהן שטוען פתח פתוח מצאתי אם אומרת נאנסתי קודם האירוסין מותרת לו כמ"ש החמ"ח שם סק"י והבית שמואל סעיף קטן ט"ו מזה ראיה לפירוש רבינו שמשון משאנץ הנ"ל דעיקר טעמו דר"ג דאלים ליה ברי דידה והחזקה דכשרות אפילו נגד חד ספיקא. דהא התם פשיטא דלא שייך אשה מזנה בודקת שהרי נאנסה. מיהו בתשובה אחרת כתבתי שי"ל דהתם הטעם דס"ל דרוב דרצון אינו רוב גמור כו'. ואיך שיהיה כיון דמהימנא נגד ספק ההוא דהוא נקרא שור שחוט לפניך כמ"ש בגמרא דכתובות (דף ט"ז ע"א) מכ"ש דמהימנא בנתייחדה עם עובד כוכבים לומר שלא נבעלה כלל דספק זה קיל מספק ההוא דהא אין שור שחוט לפניך ולכן אפילו לפי דעת הפוסקים דס"ל דהתם לא מהימנא בברי דידה נגד ספק ההוא י"ל דהכא מהימנא משום דפתח פתוח כקינוי וסתירה דמי כמ"ש בגמרא (דף ט' ע"א) דכשני עדים דמי. ומיירי אפילו כשיש ספק א' שמא אין תחתיו כו' ע"ש. משא"כ ספק זה דסתירה לחוד בלא קינוי אפילו נתייחדה לשם זנות דלא דמי כלל לספק דקינוי וסתירה די"ל דה"ה אפילו לפי דעת הבית שמואל כמ"ש בש"ע סימן קע"ח ס"ו להקל כה"ג באשת ישראל י"ל דה"ה באשת כהן נאמנת וסמכינן על ברי דידה ותדע דספק זה קיל טובא מפתח פתוח בספק אחד דהא באשת ישראל אפילו להבית שמואל התיר בספק זה בסי' קע"ח ס"ו משא"כ בפתח פתוח בספק אחד אפילו באשת ישראל י"א דאינה נאמנת כמבואר בסימן ס"ח סעיף ז' ודו"ק. וכ"ש דהכא אין זה ממש כנתייחדה לשם זנות דמיירי שידוע שדיברה תחלה דברי תפלות כו'. וגם מ"מ נתייחדה עם ישראל. והבו דלא לוסיף עליו ע"ד הב"ש כיון דבלא"ה העיקר כדעת החמ"ח כמש"ל וגם הבית מאיר סימן ז' סוף סעיף י"א וסימן י"א סוף סעיף ב' חלק על הב"ש בזה:

קיצור ח'. עוד ראיה ממ"ש בש"ע סימן ס"ח ס"ז. דספק זה קיל טובא מהספק דשם שהרי אין שור שחוט לפניך ועי' סימן קע"ח ס"ו:

ועוד ראיה לכאורה נגד סברת הבית שמואל מהא דפ"ק דסוטה (דף ה' ב') אל תדברי ונסתרה לאו כלום היא. ומיירי אפילו באשת כהן כמש"ש ומותרת לתרומה. והרי סתירה גריעא מיחוד כמ"ש מהרי"ק ואפ"ה לאו כלום היא וכמש"ל ס"ב אלא דזה יש לדחות דנהי דסתירה גריעא מיחוד מ"מ גם מהרי"ק אינו מחמיר אלא במדברת תחלה עמו דברי תפלות ואח"כ נסתרה כו' ולא בסתירה לחודה. מ"מ כבר נתבאר בלא"ה ראיות נכונות לדברי החמ"ח. ומה שהביא כת"ר עוד ממ"ש הרמב"ם פרק ט"ו מהא"ב ה"כ וביאר דבריו הה"מ שם שכהן חושש לה מדין תורה כו' והובא בש"ע סימן ד' סט"ו הלא פירש הבית שמואל שם ס"ק כ"ד דהיינו רק לכתחלה וגם כבר עמד ע"ז מהרא"י בפסקיו סוף סימן רכ"ג וז"ל והא דמיי' פרק ט"ו ה"כ והכל מרננים אחריה דחיישינן לה משום זונה. לק"מ דהתם מיירי דדומה היה מהרבה בני אדם כדמוכח בסוטה פרק ארוסה דמהתם פסק הרמב"ם את דבריו אלו ול"ד לאתתא דאיתרע בה חד עובדא דמרננים עליה בתרה ותו דהכא איירי לענין שאם ירצה כהן לישאנה והוי קלא דמקמי נישואין. אבל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה עכ"ל. (ומדכתב מהרא"י והוי קלא דמקמי כו' צ"ע איך יבוא זה עם מ"ש המגיד שזהו דין תורה ועיין תשב"ץ ח"ג סימן רי"ז (ד' מ"ו ע"ג) שכתב דההיא חששא בלחוד היא למי שרוצה לישא אותה כו'). ועיין בספר בית מאיר סימן ד' סט"ו וד' מהרא"י הנ"ל אשתמיט לכמה אחרונים בסימן ד' סט"ו ע"ש. ובתשובה אחרת נידון חליצה לאשת מי שנשאר לו בת מאשה פרוצה. ועם אשתו ראשונה שהה עשר שנים ולא היו לו בנים. וכן עם זו השלישית שהה ב' שנים ומחצה ולא ילדה. כתבתי עוד מדין פרוצה ביותר ואין כאן מקומו. גם מה שהביא כת"ר ממ"ש התוספות דכתובות (דף י"ג ע"א) דנואף שאני משמע בכה"ג אפילו בסתירה לחוד אסירא. ג"כ אינו ענין לנ"ד דבאמת נואף שאני היינו כשמפורסם בנואף ופרץ איסור זה כמו מומר לדבר אחד כו'. ומצדו דומה להן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה משא"כ בחשוד לבד. ועוד דמהרא"י בפסקיו סימן רכ"ג הנ"ל פירש דברי תוספות אלו דכוונתם דאסורה רק לבועל. או לבעל ובאומרת ג"כ טמאה אני לך ע"ש ולכן בנד"ז איני רואה לאוסרה על בעלה:

קיצור ט'. מ"ש רו"מ לדמות לדין והכל מרננים אחריה בש"ע סימן ד' סט"ו שכהן חושש לה מד"ת אינו דומה כלל. וגם שם זהו איסורא דלכתחלה מ"ש התוספות דנואף שאני ג"כ אינו דומה לנד"ז:

באות זה נזכר מ"ש המגיד פרק ט"ו מהא"ב וכהן חושש לה מד"ת והוא מהסוגיא דפרק ארוסה גם ענין מ"ש התוס' פ"ק דכתובות (דף י"ג א') דנואף שאני: