ג

אך מה שיש לפקפק עוד לכאורה הוא מה שהביא כת"ר מדברי הבית שמואל סימן ז' סעיף קטן ל"ד דפירש דעת רמ"א ומהרי"ק שורש הנ"ל דבנתייחדה עם עובד כוכבים לשם זנות הרי היא כשבויה ופסולה לכהונה. וראייתו מדאמרינן פרק קמא דכתובות (דף י"ג ע"ב) דר' יהושע השיב לר"ג ור"א מדברת היינו שבויה. ור"ג השיב שאני שבויה. דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות ש"מ דאפילו מדברת באקראי בעלמא וגם אינה מסורה בידם. אפילו הכי מתסרא כשנסתרה עם עובד כוכבים. וקשיא לכל הני רבוותא דלעיל דמתירין אשת כהן שנתייחדה עם עובד כוכבים. כמ"ש התוספות פרק אין מעמידין (דף כ"ג) סד"ה ותו לא מידי. וכ"ד סה"ת והאגודה פ"ה דע"ז. והרא"ש וריא"ז והמרדכי. אע"כ צריך לחלק אחד משני החילוקים שחילקתי לעיל דדוקא לענין להשיאה לכהונה לכתחלה החמיר הסמ"ג ובה"ג. או דיש לחלק בין מדברת דהיינו שדברו דברי תפלות וזנות ונסתרו מתוך כך. ובין יחוד בעלמא. הגם שהחמ"ח שם ס"ק כ"ב פירש דמהרי"ק מיירי רק בפנויה מ"מ הרי הבית שמואל חלק עליו. והנה להבית שמואל י"ל מסברא דה"ה ג"כ בנתייחדה לשם זנות עם ישראל שאינו כשר ופרוץ בעריות דאסורה כמו בנתייחדה עם עובד כוכבים דזיל בתר טעמא דבנתייחדה עם הפרוץ בעריות מודה ר"ג לר' יהושע דדינה כשבויה כדמשמע בגמרא (דף י"ג ע"ב) לפירוש מהרי"ק בשם סמ"ג ובה"ג. וא"כ ה"ה עם ישראל הידוע שאינו מתנהג בכשרות. וכן משמע בהדיא בשט"מ שם בשם הרשב"א דבנתייחדה עם ישראל שאינו כשר נידון בזה כשבויה. וז"ל אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הן אבל נתיחדה עם א' מישראל שאינן פרוצים אין אנו מחזיקים אותה בודאי בעילה הלכך נתייחדה עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת ולפיכך כשאמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי נאמנת עכ"ל. משמע דישראל פרוץ דומה לנסתרה עם עובד כוכבים. דכיון שידוע שהוא פרוץ לא עדיף מדין רוב עובדי כוכבים פרוצים. אך באמת יש להשיב ע"ז ג' דחיות. הא' עם היות שהבית שמואל דחה דעת החמ"ח אמנם לא היה למראה עיניו ספר השט"מ הנ"ל דמבואר התם דהרבה גדולי הראשונים (ומכללם הראב"ד ור"ת שם בד"ה לימא דלא כר' יהושע והרא"ה בד"ה מאי קאמר להו) פירשו סוגיא הנ"ל דאפילו לר' יהושע דאמר מדברת היינו שבויה לא כשבויה ממש קאמר שתאסר לבעלה כהן. דודאי לבעלה כהן אינה נאסרת כשאומרת לא נבעלתי. דאין אוסרין על היחוד כללא הוא אפילו באשת כהן. ואפילו במדברת ונסתרה מתוך זה כו'. ולא אמר ר' יהושע מעלה עשו ביוחסין רק שלא להשיאה לכהן וזהו ממש כדעת החמ"ח. וז"ל השט"מ שם בדף (י"ג סוף ע"א) בד"ה לימא דלא כר' יהושע תירץ הראב"ד ז"ל כו' עד דהא דר' יהושע משום מעלת יוחסין הוא ומשום מעלת יוחסין לא מפקינן לה מבעלה כו' עכ"ל. וצ"ע בספר הפלאה שם (דף י"ד) סד"ה והא נמי כדיעבד ועי' בתוספות (דף ע"ה ע"ב) סד"ה ספק. עוד כתב בשט"מ שם (דף י"ג) סד"ה לימא בשם הריטב"א וז"ל ומ"מ נראה מכאן דלא פסיל ר' יהושע בנסתרה אלא לכתחלה ומשום מעלה אבל בדיעבד לא תצא מן הכהן שנשאת. (ודף י"ג ע"ב) בד"ה מאי קאמר להו. בד"ה וז"ל הרא"ה כתב ומיהו אפילו לר' יהושע לאו כשבויה ממש דאילו התם אפילו בדיעבד אם נשאת תצא. ואילו הכא לכתחלה דוקא כדאמרינן לעיל מעלה עשו ביוחסין ולא בדיעבד כדאמרינן אין אוסרין על היחוד ודוקא בנסתרה אבל בנבעלה כו' עכ"ל. וכן משמע מדברי רש"י במשנה (דף י"ג א') ראוה מדברת דפירש"י בפנויה מיירי כו'. אך בשם הרשב"א ותלמידו כתב בשט"מ שם ד"ה לימא כדברי הבית שמואל דלר' יהושע אסורה אפילו לבעלה כהן משום מעלה זו וכדין שבויה ממש. מ"מ כיון דרוב הראשונים ס"ל כדברי החמ"ח אין אנו אחראין להחמיר נגדם באיסור שבויה דכתב מהרי"ק שהוא איסור קל כו' ע"ש. (וצ"ע על מהרי"ק מהתוס' דכתובות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה אנן ובקדושין דף ס"ו סע"א) וכן מתשובת מיי' הנזכר לעיל מבואר בהדיא כדעת החמ"ח שהרי שם שמע קול נשימתם כדרך כו'. וגרע טובא מנסתרה ע"ד זנות כו' ואפילו הכי היה דעתו להתיר. וגם מהרר"ח לא פליג רק שם דס"ל דהוי כבירור שודאי קלקלו כו' וכמ"ש מהרי"ק שורש ק"ס. ולא ידענא איך יתרץ הבית שמואל תשובת מהר"ם זו. (ומ"ש בשם מהר"ם שאשת כהן אסורה לבעלה כשנתייחדה זהו רבינו אליעזר ממיץ ולא מהר"ם כמבואר במהרי"ק. וסברת הרא"ם דחו כל הפוסקים הראשונים כמ"ש החמ"ח סס"ק כ"ב):

קיצור ה'. מה שיש לחוש כיון דהאיש אינו בחזקת כשרות ונסתרה עמו אולי דומה לדין שבויה כמ"ש מהרי"ק והבית שמואל סימן ז' ס"ק ל"ד מהגמרא פרק קמא דכתובות (דף י"ג ע"ב). יש ע"ז כמה תשובות. הא' דהרבה פוסקים ס"ל דאפילו לר' יהושע מדברת אינה כשבויה ממש לענין דיעבד. וא"כ ה"ה לר"ג אפילו במדברת ונסתרה עם פרוץ. הב' אף את"ל כהבית שמואל דלר' יהושע כה"ג נאסרה אפילו לבעלה כהן מ"מ י"ל דר"ג דהלכתא כוותיה פליג עליה. ומה שהביא מהרי"ק ראיה דר"ג ס"ל כן מדלא השיב לר' יהושע רק משום רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות משמע דא"כ במדברת עם עובד כוכבים מודה ליה. זה אינו ראיה דהא אהא דאמר ר"ג בהדיא לר' יהושע השבתנו על המעוברת ופרש"י תשובה נצחית דהיא כשבויה אעפ"כ מבואר בגמרא ובפוסקים דפליג עליה ורק לדבריו קאמר וליה לא ס"ל. א"כ כמו כן ג"כ בהא דמדברת עם עובד כוכבים לא ס"ל כן. ועיקר הטעם משום דמעוברת ג"כ הרי נבעלה לדעתה לכך אפילו ברוב פסולין נאמנת לומר לכשר נבעלתי משא"כ בשבויה שאינה נבעלת לדעתה שהיא בידם לאונסה וכ"כ הרא"ה שם בשט"מ בד"ה וז"ל הרא"ה. וא"כ כמו כן בנסתרה לבד דהיינו מדברת הרי בדעתה תליא מילתא. ואולי עכ"ז לא נתרצית למעשה להבעל כ"א נשתגעו יחד במיעוך שדים וכה"ג כעין מ"ש בתשובת מיי' הנ"ל. ולכן אין לחלק משום דהתם גבי מעוברת פירש התוספות דהטעם דבאמת פליג בזה ר"ג על ר' יהושע הוא משום דס"ל אשה מזנה בודקת ומזנה משא"כ בנתייחדה עם עובד כוכבים דלא שייך בודקת כו' מאיזו טעם יחלוק על ר' יהושע. אך י"ל דמחלק דל"ד לשבויה שאין בידה להוושע. משא"כ הכא כיון דבדידה תליא. י"ל דאולי חזרה בה או שהיה רק דברי שגעון כמ"ש בתשובת מיי' הנ"ל. ותדע דלהתוספות יש לחלק כן דהא הם פירשו דאפילו לר' יהושע מהימנא כשאומרת לא נבעלתי לגמרי ול"ד לשבויה ממש ע"ש סד"ה השבתנו. רק שכתבו הטעם משום ס"ס. אך לר"ג י"ל דאפילו היכא דלא שייך ס"ס כגון באשת איש מהימנא כשאומרת לא נבעלתי. ובזה יתורץ תמיהת מהרי"ק מה יעשו הפוסקים החולקים על בה"ג איך יפרשו סוגיא זו דיש לומר דיפרשו בפשיטות דלר"ג מהימנא באומרת לא נבעלתי דהא אפילו לר' יהושע פירשו כן התוספות:

קיצור ו'. ועוד שאף אם נאמר דמדברת לר' יהושע דינה כשבויה ממש אף דיעבד מ"מ לר"ג אפילו במדברת עם עובד כוכבים נאמנת לומר לא נבעלתי. כמו דנאמנת אפילו במעוברת. ועוד דכל זה לפירוש התוספות שפירשו טעמו דר"ג שחולק במעוברת משום אשה מזנה בודקת ומזנה. אך בשט"מ הביא בשם רבינו שמשון משאנץ שהקשה על פירושם מהא דפריך אההיא משנה דתינוקת שנאנסה על העין אי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשיר ומדמכשיר ר"ג בנאנסה אלמא לא הוי טעמא משום אשה מזנה בודקת ומזנה ופירש כל הסוגיא דה"ק לדידן ניחא דאלים לן ברי דאפילו בחד ספיקא מכשרינן אבל לדידך דלא אלים לך ברי הוי לך לאכשורי במדברת עכ"ל. הרי כיון דעיקר טעם דר"ג משום דאלים ליה טענת ברי אפילו נגד חד ספיקא ואפילו נגד רוב פסולין א"כ ודאי ה"ה בנסתרה עם עובד כוכבים ג"כ פליג אר' יהושע כשטוענת עכ"פ שלא נבעלה. ול"ד לשבויה דמודה ר"ג דלא מהימנא לומר טהורה אני ולא סמכינן על ברי דידה דהתם גרע טפי גם מענין רוב פסולין כמ"ש בשט"מ דהתם כל פסולין כו'. או יש לחלק כמ"ש בשט"מ בשם הרשב"א וז"ל אי נמי י"ל אפילו ת"ל שאינה בודקת כיון דמספקא לן אי לפסול מפיה אנו חיין לומר משום דאית לה חזקה דגופא אבל בשבויה משום שבאי אתה בא לפוסלה ולו אנו חוששין והוא פסול אצלה עכ"ל. ור"ל משום בשבויה ממש לא תליא בדידה כלל:

ויש להעיר מדין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה בגיטין פרק הזורק. דאפילו לבית הלל הוי רק ספק וגם רק באשתו נשואה שלבו גס בה. וגם שאין בזה שום עבירה. משא"כ הכא דהוא עון גדול. ולא דמי כלל לאשתו נשואה י"ל דנאמנת בברי:

קיצור ז'. דהר"ש ס"ל דר"ג שחולק גם במעוברת ס"ל דאשה מזנה אינה בודקת ומזנה ואעפ"כ נאמנת לומר לכשר נבעלתי ולא דמי לשבויה. א"כ ודאי גם במדברת ונסתרה עם עובד כוכבים הדין כן:

באות זה נתבאר הסוגיא דכתובות (דף י"ג ע"ב) מדברת היינו שבויה. ומה שהוכיחו מזה סמ"ג בשם ה"ג הובא במהרי"ק והטעם של שא"פ דנראה דלא ס"ל כן. וענין סברת התוספות בטעם של ר"ג דפליג גם במעוברת וסברת הר"ש משאנץ: