ח

ויש לעיין להרא"ש אם כופין או שאומרים לו שחכמים חייבוך להוציא. דלכאורה כיון דכתב הרא"ש עצמו פ' הבא על יבמתו סימן י"א אפילו בשהה עמה י' שנים ולא ילדה דתנן יוציא כו' ראוי להחמיר שלא לכוף כו' כיון דפליגי בה רבוותא א"כ ה"נ כיון שיש גי' בירושלמי. וע' יש"ש פ"ב דיבמות סימן ז' גבי ספק שניות דהסמ"ג החמיר והוא נחלק ע"ז דספק דרבנן להקל רק משום התם בגמרא מוכח להחמיר. ועיין ב"ש סט"ו סס"ק ט"ז דאע"ג דבשניות ההוא גזרו בגמרא. בדורות האחרונים יש רצו לומר כו'. נשמע בספק שניות אין כופין. ואין להביא ראיה מדמצינו בתרומות פ"ב מ"ב דבמזיד החמירו שאין תרומתו תרומה ואיכא מ"ד בגמרא דאפילו ההוא גריווא הדר לטיבליה דשאני התם דלא הקילו רק בשוגג אבל הכא דבמזיד ג"כ לא תצא רק משום שהתרו בו ב"ד אין ראיה להחמיר. איברא דיש להעיר מתשובת הרא"ש כלל ל"ה סוף סימן א' דמפני שעשה שלא כהוגן וכו' וה"נ כשעבר על התראת ב"ד אין לך שלא כהוגן גדול מזה. אך שם יש עוד טעם דסמך על האומרים דכופין במאיס עלי. ועמ"ש רבינו בתשובה דאלמנה מינקת כו'. וע' ב"ש ססי' י"א בשם הב"ח בדבר שליכא חשש איסור כו' ובב"ש סימן י"ב סק"ב וכאן יש חשש איסור א"א כו'. ונ"ד לכאורה הוי חשש איסור אך כיון דספק חלוצה לא גזרו בה רבנן דיעבד י"ל דהוי כליכא חשש איסור. דחשש איסור הוא כמו בנטען על א"א דאם היה אמת אסורה לו מה"ת וכן בשליח שמביא גט כו' עי' סימן י"ב סק"ג. מיהו ז"א דגבי שנים שקידשו שתי אחיות כו' דתנן ואם קדמו וכנסו כו' הרי שם גם כן כשכנסו תו ודאי ליכא איסורא כלל כמ"ש הברטנורה פ"ב דיבמות סוף מ"ו ההיא שעתא כו' ואפ"ה דייק הרא"ש כו'. ולכן י"ל דגם כאן מחייבין להוציא אלא י"ל דמ"מ אין לכוף בשוטים כנ"ל ממ"ש הרא"ש פרק הבע"י וכעין שפסק השבו"י ח"א סימן צ"ג גבי ודאי חלוצה דכופין אותו בדברים וגוערין בו אבל לא לכוף בשוטים כו' דאף שבודאי חלוצה אין הלכה כדבריו וכמ"ש בבאה"ט בשם תשובת כנסי"ח ועי' בתשובת בית אפרים סוף סימן קכ"ב. מ"מ בספק חלוצה יש לומר כן דגוערין בדברים לבד. ועוד כיון דהריב"ש פליג ועי' ב"ש סימן י"ב סק"ג ובבית מאיר שם אך אם נראה להרב לכופו לכאורה יש עצה שלא לחוש לגט מעושה שאחר שכפוהו פ"א ונתן הגט אף אם הגט מעושה נפסלה עליו שהרי הוא כהן ואז מותר לכופו ליתן גט פעם ב' וכדאיתא בפוסקים כה"ג גבי חליצה עסי' קס"ט סנ"א ובגמרא (דף ק"ו) ובחה"ר וריטב"א שם ובש"ע סימן ל"ז סט"ז בהג"ה ובתשובת רשב"א סימן אלף רל"ו. ואין לחוש עפמ"ש מהרר"מ אלשיך בתשובת מהר"ר בצלאל אשכנזי סימן ל"ז. דהתם לא קאמר אלא כשהיא עצמה גרמה זה שנפסלה לו אז אין כופין אותו לגרש או לחלוץ. אבל כשב"ד עושין זה הפיסול מפני שעשה שלא כהוגן וע"כ עשו לו שלא כהוגן. מודה דאח"כ כופין אותו דעדיף זה ממ"ש הרא"ש כלל ל"ה סוף סימן א' כנ"ל. וכ"כ שם בהדיא מהרר"מ אלשיך או שעושים ב"ד להטעותו מפני שראו שלא היה הגון כו' וה"נ בנד"ז:

קיצור. ומ"מ גם לשטת הרא"ש אין כופין בשוטים. אך אם נראה להרב לכופו ושלא לחוש לגט מעושה שלא כדין. יש עצה ע"י נתינת גט שני. שאז אחר שנתן גט ראשון ודאי נאסרה עליו וא"כ אז מן הדין לכופו ליתן גט שני: