ו

והנה בתה"ד סימן רט"ז הביא תשובה מא"ז וז"ל הא דמשמתינן לגרש (מי שנשא מינקת חבירו) היינו דוקא שקידש או נשא במזיד אבל אם שגג כו' עכ"ל. א"כ לפ"ז ההיא דמת הולד תוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה דאם אשת כהן היא אינה חולצת. היינו אפילו עמדה ונתקדשה במזיד דהא ביבמות (דף ל"ו) מוכח דשני דינים הנ"ל מיירי באופן אחד אלא שהתה"ד לא פי' כן דברי הא"ז וז"ל וההיא דאם אשת כהן היא אינה חולצת מסתמא נמי לא איירי במזיד כו'. ובספר בית מאיר ססי' קס"ד כתב דלשון הגמרא עמדה ונתקדשה לא משמע אלא מזידה כו' וצ"ע עכ"ד. ונראה דאפי' להתה"ד היינו משום אמאי עבדינן ליה תקנתא כו' לסמוך ארבנן נגד הא דקיי"ל כרשב"ג. משא"כ בספק חלוצה. דהא בחידושי הרמב"ן פ"ב דיבמות (דף כ"ד) הביאו הה"מ פ"ח מהלכות יבום הלכה ב' הצריך טעם אמאי לא התירו לכתחלה ספק חלוצה. ומלשון הרמב"ם שם ובספק חלוצה לא גזרו משמע קצת לא כפרש"י והרמב"ן ועי' בעצי ארזים סי' ו' ס"ק א' שראיית הרמב"ן מפ' נושאין (דף צ"ח סע"ב) כהנים חולצין כו' אינה מכריעתו כ"כ דהתם שאני שהיתה צריכה לחלוץ ארבע פעמים עד שתנשא להחמישי כהן לכן יש לומר איסורא ברובא איתיה:

ומ"מ כתב העצ"א שם דהדין מוסכם לכ"ע דספק חלוצה אסורה לכתחלה לכהן אבל לענין דיעבד שלא תצא. י"ל אפי' נשאת בעבריינות וכמו במשאל"ס לפ"ד רבני צרפת שהסכים עמהם מהרח"ש. ועוד דכאן שיש לה בת עם זה שנשאה י"ל ודאי אין מוציאין כדי שלא יאמרו שהבת היא חללה עיין ביבמות (דף כ"ד ע"ב) גבי עידי כיעור וקלא דל"פ. ובאמת הולד הנולד לכהן מספק חלוצה הוא כשר ואינו ספק חלל כמו שפסק הרמב"ם פרק י"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה ז' וכן ביאר במל"מ שם:

קיצור. י"ל אפילו נשאת במזיד לא תצא ובפרט שיש לה בת ממנו שהבת כשרה להנשא לכהן וכשיוציאו האם מבעלה הכהן יהיה לעז על הבת: