ב

ולכאורה צ"ע מהמשנה פ"ב דנזיר (דף י"ג ע"א) אם אמר כשיהיה לי ולד כו' הפילה אשתו אינו נזיר ומוקמינן לה בגמרא שם כר' יהודה דכרי הוא דאמר ספק נזירות להקל. ור"ש ס"ל דיתנה ויאמר אם היה בן קיימא הרי אני נזיר חובה ואם לאו הרי אני נזיר נדבה משום דקסבר ספק נזירות להחמיר. והרי כיון דהפילה משמע שידוע שהיה נפל א"כ איזו ספק יש כאן אם היה בן קיימא ועוד דהא ר' שמעון לא פליג כאן גבי יבמה אמתניתין דאם אין הולד של קיימא יקיים והרי חששא דספק אשת אח שהוא בכרת חמור טובא מספק נזירות. ועיין בב"ח סי' קנ"ו סעיף י' שתירץ לחלק בין נזירות ליבום משום דבנזירות הלך אחר לשון בנ"א. אך באמת שם הפי' כמ"ש בתוס' שם (דף י"א סוף ע"ב) הפילה אשתו ולא ידעינן אם נפל הוא אם בן קיימא הוא וכלו לו חדשיו או שמת במעי אמו אינו נזיר עכ"ל. ור"ל דמספקינן שמא היה בן קיימא שכלו לו חדשיו ויצא חי לאויר העולם וכ"כ בפי' הקה"ע בירושלמי שם ד"ה הפילה אשתו ולא ידעינן אם נפל הויא אם בן קיימא הויא. ובשט"מ שם כתב וז"ל והאי נפל מיירי דאין ידוע אם כלו לו חדשיו אם לאו ומת תוך שלשים יום והא דאמר פרק ר"א דמילה פיהק ומת ד"ה מת. כלומר נפל. לאו נפל ודאי קאמר אלא ספק ולא חי שיצטרך לפדותו ולאבל כו' עכ"ל. ואם כן מלשונו משמע דמיירי אפי' גמרו לו שערו וצפרניו דהא בכה"ג מיירי בגמרא פר"א דמילה. ואפ"ה כיון שמת תוך שלשים יום חשוב ליה ספק לענין נזירות. והנה הרמב"ם פ"א מהלכות יבום הלכה כ"ב כתב הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותו וממתינין לה אם הפילה יחזור ויקיים ואם ילדה אפי' מת ביום שנולד ה"ז מוציאה בגט עכ"ל. משמע דהפילה היינו שלא יצא חי לאויר העולם אז דוקא הוא דרשאי לקיימה דנפל קורא כל שלא יצא חי לאויר העולם כדמשמע בדבריו הלכה ה' כמו שהובא לשונו לעיל. אבל כל שיצא חי לאויר העולם אפ"ל דאפילו הוא בן שמונה ולא גמרו סימניו עכ"ז לא יקיים. כי יש לחוש שמא היה בן קיימא דהא אם היה מתקיים שלשים יום היה נקרא בן קיימא אע"פ שהוא בן שמונה ולא גמרו סימניו. וא"כ גם עכשיו מידי ספיקא לא נפקא. אך הה"מ הכ"ב כתב ומ"ש אם הפילה כשילדה ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו חדשיו שהוא קרוי נפל כנזכר למעלה בדעתו ז"ל עכ"ל:

קיצור. (הא דתנן גבי החולץ ליבמתו שאם אין הולד של קיימא פסולה לכהונה י"ל דהיינו דומיא דסיפא גבי אין הולד של קיימא יקיים דלהרמב"ם י"ל דמיירי שלא יצא חי לאויר העולם כלל ולהרשב"א והה"מ מיירי שהוא בן שמונה וגם לא גמרו לו סימניו אז ס"ל דנקרא נפל אם כן בכה"ג נמי מיירי אין הולד של קיימא דגבי החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת דבכה"ג אע"פ שילדה ולד כיון דאית ביה הני תרתי לריעותא שלא נגמרו סימניו ולא כלו לו חדשיו פסולה מן הכהונה):

ובתשב"ץ ח"ג סי' רפ"ה כתב וי"א שאם נולד וספק כלו לו חדשיו אפי' נולד מת אסורה להתייבם ומוכיחין זה ממ"ש במס' נזיר האומר הריני נזיר לכשיהיה לי ולד והפילה הרי זה ספק נזיר וזה נמצא לרבותינו הצרפתים ז"ל אבל פשוט הוא דאם נולד חי אפילו מת לשעתו אסורה להתייבם ומותרת לשוק מן התורה וחולצת מדרבנן עכ"ל וע"ש דמפרש דברי הרמב"ם כמו שכתבתי ודלא כהרשב"א ולא כהה"מ שהשוה אותן. וע"ש סימן רמ"ב וסימן רנ"ז שהאריך בזה. והנה אעפ"י שהרמ"ה הובא בטור וב"י ססי' קס"ד ס"ל דאף בילדה ולד שלא שהה שלשים יום לא תצא מהיבם ופי' הב"י טעמו משום דמספיקא אין מוציאין ממנו כבר השיגוהו הטור וב"י שם וכן הב"ש שם ס"ק י' השיג על תירוץ הב"י להרמ"ה. אלא פירש המשנה אם אין הולד של קיימא יקיים מיירי בנפל ודאי. והנה בש"ע שם סעיף ה' ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו חדשיו קרוי נפל ובנ"י משמע דפי' נפל היינו שלא ילדתו חי כלל עמ"ש לשונו לקמן וכ"כ הרמב"ם פ"א מהלכות יבום דין ה' וכמש"ל בזה דעת הרשב"א ודעת הרמב"ם. ואם כן י"ל דכמ"כ לשון אין הולד של קיימא דברישא דפסלה מן הכהונה מיירי ג"כ בכה"ג. אבל בנד"ז שהולד נגמרו סימניו שערו וצפרניו אף שמת תוך שלשים יום י"ל דלא פסלה מן הכהונה בהחלט רק לכתחלה אבל אם נשאת לכהן לא תצא. וז"ל הב"ש סי' קס"ד ס"ב סק"ו ולכאורה נראה אם מת הולד תוך שלשים יום דאז מדאורייתא ולד מעליא הוא כו' י"ל דסמכינן בזה על רבנן דאם נשאת לכהן לא תצא ממנו דאמרינן ולד מעליא הוא וחליצה שחלץ אין חליצה כלל כמו שסמכינן על רבנן אם נתקדש לכהן בלא חליצה כמ"ש בסעיף ז' כן ראוי לסמוך על רבנן כשחלץ לה. אלא ראיתי בנ"י דלא ס"ל כן דהא במתניתין פי' ולד שאינו של קיימא דרישא היינו שמת תוך שלשים ומ"מ כתב שאם נשאת לכהן תצא ש"מ בזה לא סמכינן על רבנן כו'. ואפשר דאין לדמות ריעותא זו לשם דאיכא מראית עין כיון דחלץ לה והשתא נשואה לכהן וגרע טפי עכ"ל. ועי' בס"ק י"ב. ולכאורה דברי הב"ש תמוהים דז"ל הנ"י שם. אם אין הולד של קיימא שהיה נפל א"נ שילדתו חי ולא שהה שלשים יום והוא ספק בן תשעה ספק בן שמונה ולא נגמרו סימניו שאם נגמרו סימניו או דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו ואפילו לא נתקיים אלא יום אחד ולד של מעליא חשיב וכדאיתא במס' נדה (דף מ"ד) ולקמן במכילתין עכ"ל. ודבריו מועתקים אות באות מחידושי הריטב"א שם. א"כ מבואר מהריטב"א והנ"י דזה שאמרו דגם אם מת בתוך שלשים הדין כמו בנפל זהו בשלא נגמרו סימניו דוקא. משא"כ בנגמרו סימניו ס"ל דולד של קיימא חשיב משמע דאפילו לכתחלה תנשא לכהן וכ"כ בחידושי הרשב"א שם (דף ל"ו) ד"ה אמר רבא וז"ל אבל בספק בן תשעה או בן שמונה ונגמרו סימניו ולד מעליא הוא ואפילו לכתחלה תנשא עכ"ל. ואם כן הב"ש דחקירתו הנ"ל הוא ודאי אסתם ולדות שהם ספק בני תשעה ספק בני שמונה ושנגמרו סימניו שערו וצפרניו אם כן איך מצא בהנ"י דס"ל שלא לסמוך בזה על רבנן גם בדיעבד. וצ"ל כוונת הב"ש כך דהנה לשטת הנ"י והריטב"א כאן מוכרח עכ"פ דס"ל דלא סמכינן בזה על רבנן דפליגי ארשב"ג דהא לשטתם כאן דבנגמרו סימניו ולד מעליא הוא אם כן צריך לומר דפלוגתא דרשב"ג ורבנן מיירי בולד שלא נגמרו סימניו דמ"מ לרבנן כיון שהוא ספק בן תשעה ספק בן שמנה אזלינן בתר רוב ולדות וולד מעליא הוא וכמ"ש הריטב"א בפרק הערל (דף פ') וכן פי' הרשב"א כאן בד"ה הנ"ל דבכה"ג הוא דאמרינן דאם נשאת לכהן לא תצא. וא"כ כיון דפי' הנ"י והריטב"א ברישא גבי החולץ ליבמתו דבכה"ג פסלה מן הכהונה ואפי' נשאת לכהן תצא עכצ"ל דס"ל דבחלץ לה לא סמכינן על רבנן אפי' דיעבד וכמ"ש הב"ש. וא"כ לפ"ז גם בנגמרו סימניו כיון דאנן קיי"ל דאפי' בכהאי גוונא כשלא שהה ל' יום הוא בכלל פלוגתא דרבנן ורשב"ג כמ"ש התוס' פרק הערל (דף פ' ע"ב) מהגמרא דשבת מימהל היכא מהלינן כו' וכן העלו הרשב"א והריטב"א והנ"י שם וכמ"ש הרמב"ן וכ"כ התוס' בשבת (דף קל"ו) אם כן כיון שאי אפשר לסמוך בזה שלא תצא רק על רבנן ולא לרשב"ג הרי מהנ"י מוכח דבחלץ לה לא סמכינן ארבנן כנ"ל:

קיצור. (בולד דנד"ז שהוא ספק בן תשעה ספק בן שמונה ככל הולדות וגם נגמרו סימניו שערו וצפרניו אף על פי שמת בתוך שלשים יום י"ל אם נשאת לכהן לא תצא. דהרי לכאורה עדיף מהדין דש"ע סי' קס"ד סעיף ז' ואם נשאת לכהן. וכמו שהקשה הרא"ש הובא ב"ש שם ס"ק י"ב אע"ג כו' ואם היתה חולצת כו'. ואף שתירץ דאי חלצה אמרי כו' י"ל זהו אם חלצה אחר שילדה ומת אז שייך אמרי קמו רבנן כו'. אבל בדין שבש"ע סי' קס"ד סעיף ב' דהחליצה היתה מקודם שנמצאת מעוברת וילדה לא שייך לומר קמו רבנן כו'. והב"ש הביא ראיה מדברי הנ"י דאפילו הכי תצא ולכאורה יש להשיב על ראייתו דהנ"י מיירי בלא נגמרו סימניו. ומ"מ יש ליישב דעכ"פ מוכח מהנ"י דלא סמכינן בכה"ג על רבנן דרשב"ג כמו דסמכינן בסעיף ז' כשלא חלצה. וכ"ש בנד"ז שחלצה אחר שילדה ומת הולד שייך ודאי מ"ש הרא"ש אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוי כו'):