ב

והנה פשט לשון הכתוב בפרשה כי תצא גבי והוציאו את בתולי הנערה כו' ואלה בתולי בתי ופרשו את השמלה כו' משמע ודאי דעיקר ענין בתולים היינו הדמים הגם דפירש"י ה"ז משל. מ"מ הענין ודאי אמת. וא"כ מאחר שאמרו ביבמות (דף נ"ט) דבוגרת כלו בתוליה ע"כ ודאי הפי' שכלו דמיה וא"כ זה ראיה לגירסת ר"ח. אך עכ"ז לכאורה יש לדקדק על התוספות והרמב"ן והרשב"א מה הביאו ראיה מסוגיא דיבמות לפי' ר"ח הא כתבו התוספות עצמן שם (דף נ"ט ע"א) דמש"ש פרט לבוגרת שכלו בתוליה לאו דוקא כלו אלא כלומר נתמעטו קצת. והוא מוכרח שם בהדיא בגמרא גבי בתוליה ואפילו מקצת בתולים וכן מבואר עוד בגמרא פרק אלמנה ניזונית (דף צ"ז ע"ב) ע"ש בפירש"י ד"ה פרט לבוגרת וכ"כ בשט"מ שם שכלו בתוליה פי' שנתמעטו ואין כולן שלימים וא"כ כיון שיש לה מקצת בתולים שפיר י"ל כגירסת רש"י דיש לה טענת דמים וזהו שיטת ריא"ז בש"ג פרק קמא דכתובות וז"ל הבוגרת יש עליה טענת דמים אע"פ שכלו בתוליה יש בה מקצת דמים עכ"ל. הרי מפרש ג"כ דמ"ש ביבמות שכלו בתוליה דקאי על הדמים ולא כמו שנדחק הרמב"ן דעל הפתח קאמר ואעפ"כ ס"ל כשטת רש"י דיש עליה טענת דמים משום דלא כלו הבתולים לגמרי כ"א נתמעטו קצת וצ"ל דס"ל להתוס' והרמב"ן דדוקא כשהבתולים שלימים אזי ע"י דוחק האבר יוצא הדם. אבל כשנתמעטו הבתולים אזי יוכל להיות שלא יצא דם שהרי אפילו בנערה שכל הבתולים שלימים אם הטה יוכל לבעול בלא דם כדשמואל. א"כ היכא שנתמעטו הבתולים י"ל אפילו בלא הטייה יוכל להיות שלא יהיה דם. וז"ל הערוך ערך פתח בפרק אלו נערות בכתובות (דף ל"ו) אי דקא טעין טענת פ"פ ה"נ פי' טענת בתולים תרין אנפין טענת דמים וטענת פ"פ. יש דמים שהן מועטין באשה וכשבגרה מימעטו טובא ואיכא דיבשין לגמרי והאי תנא דקתני הבוגרת אין לה טענת בתולים לענין דמים קאמרינן אבל לענין פתח פתוח אע"פ שבגרה ראוי הפתח להיות סתום כתקנו ואינו נפתח בבגר כדרך שהדמים צומקין בבגר לפי כן יש לעולם טענת פתח פתוח וכיון דאית בוגרת דיבשין דמיה לגמרי ואיכא דלא יבשין אמר רב כגון האי נותנין לה לילה אחת עכ"ל. הרי פירש וכשבגרה מימעטי טובא כו' וכן אח"כ כתב ואיכא דלא יבשין כו' ואעפ"כ אין לשום בוגרת טענת בתולים. מיהו בהרי"ף משמע משום דתלינן דהיא מהני דיבשין לגמרי. ובתשובת פנים מאירות חלק א' סימן ה' כתב שמסוגיא דיבמות (דף נ"ט) הנ"ל יש ראיה ברורה לשטת רש"י דאי סלקא דעתך דאיכא בוגרת דלית לה בתולים כל עיקר כו'. איך ישא בוגרת לר"א ור"ש דילמא לית לה בתולים כל עיקר. אע"כ דכל בוגרת יש לה בתולים רק שנתמעטו קצת כדעת הרמב"ם והרא"ש וגירסת רש"י עכ"ל. ולפע"ד דבריו הם נגד התוספות והרמב"ן שהביאו ראיה משם לר"ח. א"ו ס"ל כיון שנתמעטו הבתולים שוב אין הדמים טענה כנ"ל. אמת בירו' שם נתנו טעם משום דכלו הבתולים במעיה. א"כ י"ל שכלו לגמרי רק כיון שלא יצאו לחוץ לכן מותרת לכה"ג. והנה הרשב"א בשט"מ פרק קמא (דף ט') ס"ל ג"כ כפי' ר"ח וכ"נ מדבריו בתה"א בית השביעי שער ב' (דף קס"ה ע"ב) כתב בפירוש וז"ל ומסתברא דאפילו בבוגרת כן ואעפ"י שאין לה טענת בתולים דבתולים כלים בתוך מעיה עכ"ל. והרא"ה שם בבד"ה כתב ולא נתכנו דבריו דבוגרת כולהו אית להו דמים לא אמרו אין להם טענת בתולים אלא לענין פתח. ובמשמרת הבית חלק על הרא"ה ואמר אין ראוי להניח את הירושלמי מה שמפורש בו ולתפוס את הסכמתו וכו' עכ"ד. וגם הרא"ש ריש פרק בתרא דנדה (ע"ב) ד"ה אי ק"ק לפר"ח כו' ויש ליישב דבמוכת עץ לא פליג ש"ס דילן אירושלמי דפתחה פתוח וגם אין לו טענת דמים. היוצא מזה דלהירושלמי בוגרת אין לה טענת דמים ג"כ כמו שאין לה טענת פתח פתוח. מיהו ש"ס דילן ס"ל דיש עליה טענה אחת וס"ל לר"ח והערוך והרי"ף והרשב"א בשם הגאונים הובא בשט"מ (דף ל"ו) דאין עליה טענת דמים וכתב בהגמי"י פי"א אות ז' שכ"ד ר"ת וראבי"ה דלא כפרש"י. אמנם הרמב"ם שם הי"ג כתב יש גאונים שהורו כו' וטעות היה בנוסחאות שלהם כו' וכן פרש"י וכ"כ הרא"ש והר"ן והה"מ בשם הרמב"ן שהכריע כן עפ"י הירושלמי וכ"ד הרא"ה בבד"ה. וכן פסק הרב"י בש"ע בפשיטות והיינו מפני שלא הביא דהערוך ור"ת וראבי"ה והרשב"א קיימי ג"כ בשטת ר"ח והרי"ף. מה גם לפמש"ל דהכרעת הרמב"ן מהירושלמי אינה מכרעת כלל וכמ"ש המשמרת הבית בשם הירושלמי. והנה כה"ג מצינו בהרמב"ם פרק ט"ו מהלכות מלוה ה"ב שכתב כן לדחות גירסת הרי"ף ושבדק ומצא כן ושטעות היה כו' ע"ש. ששם חיזק גירסא שלו יותר ממש"כ. וגם גירסת הש"ס שלפנינו כגירסת הרמב"ם וכ"פ הרב"י בש"ע ח"מ סימן ע' סעיף ג'.ואעפ"כ האריך הש"ך שם סקי"ד דנראה לו עיקר כגירסת הרי"ף וסיעתו גם התומים והנתי"מ הביאו דברי הש"ך ולא חלקו עליו. ע"כ נראה לכאורה לומר בנד"ז גם כן דהוי ספיקא דדינא. מה גם דליכא כאן טעות עכ"פ ולא כמ"ש הרמב"ם וטעות היה בנוסחאות שלהם דהא אף אם הנוסחא כדבריו עכ"פ הש"ס ירושלמי ס"ל כהרי"ף ג"כ א"כ אף דקיי"ל כש"ס דילן אין זה בגדר טעות עכ"פ ולכן כיון שיש דעות הרבה והגאונים והפוסקים דס"ל שכ"ד הש"ס דילן ג"כ יש להורות בזה כדין ספק שקול: