ד

ואם דיימא מפלוני ופלוני הכשרים ולא דיימא מהפסולים אע"ג שאין ידוע ודאי שבא עליה הכשר רק דדיימא ונחשדה מהם מ"מ בכה"ג נראה ודאי דלא תצא אם הרוב כשרים היינו בעיר שרובה ישראל אף את"ל דטענתה לא חשיבה טענה כלל והטעם כיון שלדעת הב"ח סי' ד' הביאו הב"ש שם ס"ק מ"ח סעיף כ"ח כשר הולד אפילו ברוב פסולים אצלה דומיא דארוס וארוסה אפילו לא נבדקה אמו כלל. לכן אף על גב דשם דבריו אין נראים להאחרונים מ"מ ברוב כשרים נראה לסמוך ע"ז וכמו דפרש"י בכתובות (דף ט"ו סע"א) הוראת שעה היתה עוד צדדי היתר כו' ויש להכשיר הולד לכהונה וגם היא דזה נקרא ודאי עוד צדדי היתר על כל פנים לכן בכה"ג סגי בחד רובא דהיינו אם העיר רובה ישראל אמנם בעיר שרובה עובדי כוכבים דה"ל רוב פסולים נראה לכאורה דלא מהני צד זה אע"ג דלהב"ח מהני הרי חלק הב"ש שם. מיהו השגת הב"ש הוא מפני דהרמב"ם והטור פוסקים כלישנא קמא. וזה י"ל דלא קשה כ"כ דהרשב"א בחידושיו שם ובתשובות ח"א סי' תר"י והריב"ש בתשו' סי' תמ"ז פוסקים כלישנא בתרא. וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל פ"ב ססי' א' בשם אבי העזרי דהלכה כלישנא בתרא משום דבפרק בתרא דקדושין (דע"ה א') לא מייתי אלא לישנא בתרא ארוסה שעיברה. משא"כ לל"ק צ"ל הבא על ארוסתו בבית חמיו כו'. אך הבית מאיר שם השיג מטעם אחר וז"ל. ולע"ד אף ללישנא בתרא לא מצאתי דינו מבואר כו' ועי' פי' התוס' וצ"ע עכ"ל ור"ל שהרי התוס' ריש (דף ע') פי' אבל דיימא מיניה שבא עליה בודאי. ולכאורה יש לצדד אפילו לל"ק דהא בהדיא אמר רבא בל"ק דבדיימא מיניה ולא דיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן לה. הגם דתוספות שם בלשון בתרא פי' דיימא מיניה שבא עליה בודאי כו' והביאו ראיה לזה וא"כ גם בלשון קמא צ"ל כן. א"כ למה נקט הגמרא דיימא דזהו לשון חשד כדפרש"י שחשודה ובאמת מהראיה שמביא רבא מהמשנה מיירי שבא עליה בודאי. ולכן י"ל דודאי דין המשנה חמור יותר שאנו רוצים להביאה לדבר חדש שתאכל הישראלית תרומה לכן א"א אלא אם כן ידוע שבא עליה. אבל גבי ארוס וארוסה אדרבה יש לה חזקה דכשרות ואנו רוצים להעמידה אחזקתה. מש"ה קיל טפי וסגי בדיימא לבד מיניה ולא דיימא מעלמא. וכן משמע בחידושי הריטב"א וז"ל כי פליגי בארוסה שעיברה. פי' ואין כאן עדי ביאה דארוס כו' אמר רבא מסתברא מילתא דרב בדלא דיימא מיניה. פי' שאין רינון בעיר שמזנה עמו ולא דיימא נמי מעלמא כו' אבל היכא דדיימא מיניה בתריה שדינן לה אע"ג דדיימא נמי מעלמא עכ"ל. ולא פי' דדיימא מיניה שבא עליה בודאי כמ"ש התוס' משמע ס"ל אע"ג שיש רק רינון בעיר שמזנה עמו בתריה דידיה שדינן לה. ולפי זה גם ללישנא קמא הדין כן היכא דדיימא מיניה ולא דיימא מעלמא. וכן מצאתי בספר חוסן ישועות ביבמות שם שהביא דברי התוס' הנ"ל והקשה עליהם וסיים ודיימא מיניה פירושו שם רע בעלמא דומיא דדיימא מעלמא. והא דמייתי ראיה ממתניתין כו'. שוב ראיתי בסוטה פרק ארוסה (דף כ"ז) בתוספות ד"ה רוב בעילות שהבינו ג"כ הא דאמר רבא אבל דיימא מיניה פירושו שם רע בעלמא וכדפרישית. אלא שנתקשו שם כו'. ולפמ"ש לק"מ דהא דאמר רבא הכא דהיכי דדיימא מיניה אע"ג דדיימא מעלמא בתר דידיה שדינן לה היינו דוקא באומרת ברי לי עכ"ל. ולדבריו י"ל בדיימא מיניה ולא דיימא מעלמא אפשר א"צ כלל לברי לי ללישנא בתרא עכ"פ וכדברי הב"ח. דעל זה אף מדעת התוספות אין סתירה כ"כ דהתוספות לא פירשו ללישנא בתרא דדיימא מיניה היינו שבא עליה. אלא משום דדיימא נמי מעלמא ואם כן אי מיניה גם כן דיימא רק בשם רע לא ס"ל דבתר דידיה שדינן לה. אבל אם לא דיימא מעלמא כלל אפשר לא פליגי דאף בדיימא מיניה ע"י שם רע בתר דידיה שדינן לה:

ואף שהב"ש והבית מאיר חולקים על הב"ח וגם החוסן ישועות הצריך דוקא שתאמר ברי לי מ"מ בנ"ד שיש לספק שמא טענתה חשוב טענה ע"כ אפשר לצדד ולהקל שלא תצא מבעלה ומ"מ צ"ע:

קיצור. אם דיימא מכשרים ולא דיימא מפסולים הנה אם רוב כשרים אצלה ודאי לא תצא. אך אפילו ברוב פסולים יש לצדד כיון שכן דעת הב"ח וגם הב"ש לא חלק ע"ז רק ללישנא קמא אבל ללישנא בתרא משמע מודה ליה. והרשב"א והריב"ש וראבי"ה והרא"ש פוסקים כלישנא בתרא והבית מאיר שחלק ע"ז אף ללישנא בתרא. מ"מ בנד"ז שיש ספק שמא חשיב טענת ברי דלכשר נבעלה י"ל דלא תצא. ומ"מ למעשה צ"ע: