ג

אמנם כ"ז אם היתה בת דעת ודיבורה היתה בדעת אבל בנדון זה י"ל דדיבורה אינו כלום מתרי טעמי האחד מטעם שמבואר בלשון השואל דאפשר נקראת שוטה לדבר אחד והנה בענין אם נקראת שוטה עיין בספר גט פשוט סי' קכ"א ס"ק י"ב דרוב הפוסקים ס"ל דאינו נקרא שוטה אלא בחד מהנהו דפ"ק דחגיגה אלא מהרמב"ם משמע דה"ה לשאר דברים ועיין בב"י סי' קכ"א כתב ג"כ שהרמב"ם חולק בזה עם רבינו שמחה שהביא בב"י סימן קי"ט ועי' בב"ש סי' קכ"א ססק"ט דהב"י פוסק כרמב"ם ובש"ע ח"מ סי' ל"ה ס"ח פסק כהרמב"ם ובתשובה א' לגדול א' ראיתי שכתב להלכה ולא למעשה שיש לומר דהרמב"ם לא כתב כן רק לענין עדות בלבד משום דיש לחוש שמא נדמה לו וכו' אבל אינו שוטה גמור שדברו בו חכמים בכ"מ כו'. וזה כעין מ"ש מהרי"ט בתשובת חאה"ע סי' ט"ז עמ"ש הרמב"ם בהלכות עדות שהפתאים ביותר נחשבים כשוטים כמ"ש בש"ע ח"מ סי' ל"ה ס"ט דלא אמר הרמב"ם כן אלא לענין עדות כו' הביאו בג"פ סי' קכ"א ס"ק י"ב הנ"ל ומיהו למעשה כתב שאין להקל והתב"ש ביו"ד סימן א' פסק בזה בפשיטות כהרמב"ם. וגם יש לומר דנד"ז כעדות דמי דהפתאים ביותר נחשבים כשוטים לענין עדות כו'. הב' כיון דכל טעמיה דר"ג דאלים ליה ברי וטענת ברי זהו כשאומרת מעצמה מאיש פלוני וכהן הוא. משא"כ הכא לא אמרה כן מעצמה רק כשהמיילדת א"ל בודאי מאיש פלוני הוא השיבה הן וזו י"ל שאינו נקרא טענת ברי אף בפקחת ומ"ש בגמרא בודקין את אמו אינו עד"ז רק ששואלין סתם למי נבעלה והיא משיבה לפלוני. משא"כ הכא. אך לכאורה יש למצוא ראיה דכה"ג נמי חשוב ברי מסוגיא דפרק אלו נערות (דף ל"ו סוף ע"א) דאמרינן אימור דשמעינן לר"ג היכא דקא טענה איהי. היכא דלא קא טענה איהי מי שמעת ליה. אין כיון דאמר רבן גמליאל מהימנא כגון זו פתח פיך לאלם הוא עכ"ל. ופרש"י דאמרינן אם הוה פקחת לטעון הוי טענה כו'. ועי' תוספות שם. והרמב"ן במלחמות ס"ל כפרש"י ג"כ. וכ"ד הריטב"א ובב"ש סי' ס"ח ס"ו סס"ק י"א במ"ש לפ"ז לענין איסור מובן דס"ל דמה שהב"ד טוענין לחרשת מדין פתח פיך לאלם מהני גם לענין איסור והבית מאיר שם חולק על הב"ש וס"ל דלענין איסורא לא מהני. ומכל מקום בנד"ז דטענה ממש ועדיפא מחרשת רק שלא השיבה כן כ"א אחר ששאלוה. י"ל אף להבית מאיר מהני כה"ג פתח פיך לאלם אף לענין אסורא. ומ"מ יש קצת ראיה להפך ממ"ש הרמב"ם וש"ע ס"ד סכ"ו או אלמת. ואלמת היינו שומעת ואינה מדברת. וקשה הרי יוכלו לשאול ממנה אם מאיש פלוני וכשר הוא. ותרכין בראשה. ואמרינן בגיטין דהרכנת הראש מהני כמו שישמעו קולו. א"ו הכא לא מהני משום דבעינן שתטעון ברי מעצמה ותאמר מאיש פלוני הוא. ולא די שתשיב לומר הן. ולכן הזכירו הפוסקים בטוענת וכ"ש הכא שחזרה בה והשיבה הן על שאלת קרובים שמפלוני עובד כוכבים הוא. וכ"ש שי"ל שהיא מן הפתאים ביותר וגם ניכר שמשיבה לכל אחד כמו שאומר לה אם כן אין זה כלל ברי דבדברי רבן גמליאל. ולכן אפילו ברוב כשרים הגם שיש לצרף דעת בעל המאור שבב"ש סימן ו' סקל"א וז"ל ולדעת בעל המאור אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי סגי רוב אחד ומותרת אפילו לכתחלה והיינו דס"ל כפרש"י פ"ק דכתובות (דף י"ד סע"ב) דסוגיא אתיא כר' יהושע אבל לר"ג די רוב אחד אפילו כשאינה אומרת ברי עכ"ל. וכ"כ התוספות (דף ט"ו ע"ב) ד"ה מאן דמתני בשם ר"ח וז"ל. ור"ח פי' דרב חנן לא מתני אבל ליוחסין לא וסגי לדידיה לדורות בחד רובא עכ"ל. א"כ משמע היינו אפי' בדלא טענה דומיא דמצא בה תינוק צ"ע אם לסמוך על אמירתה. הגם שמצד החזרה ביארנו דברוב כשרים לא מציא לחזור מ"מ הכא אפי' בלא החזרה יש להסתפק טובא אם זה נקרא טענת ברי כ"ש שחזרה. וע"ד בעל המאור לבד ודאי אין לסמוך כיון שהוא נגד כל הפוסקים עי' במלחמות ובשט"מ. ומ"מ אם נאמר דהוה ספק אם זה נקרא טענת ברי אפשר לדמותו לדין אלמנת עיסה דלדעת הרמב"ם וש"ע ס"ב ס"ה אם נשאת לא תצא. וכתב הב"ש שם ס"ק י"ג והיה נראה להוכיח מזה בספק חלל ואיכא חד רוב דומה לשאר איסור כשיש תרי רובא עכ"ל. וה"נ איכא ספק דקא טענה וחד רובא דרוב כשרים אצלה ועוד כמו דאמרינן שם (דף ט"ו ע"ב) הוראת שעה היתה התירו בחד רובא אף לכתחלה ע"י שאר צדדי היתר כדפרש"י (דף ט"ו סע"א) א"כ ה"נ ניכר יותר שלכשר נבעלה כיון דהגדה ראשונה היה מיד סמוך ללידה:

(קיצור. אפשר בנ"ד דהוי ספק עכ"פ אם חשיבא טענה כדמשמע מפרק אלו נערות (דף ל"ו סע"א). ע"כ בצירוף דרוב כשרים אצלה י"ל שלא תצא):