ב

וראיה ממ"ש הה"מ פט"ו דהלכות איסורי ביאה דין י"א וז"ל ואע"פ שנאמנת להכשיר. והיה נראה שכ"ש לפסול. לא היא. דלהכשיר דבר תורה אין אנו צריכין לה דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר. וספק ממזר מן התורה מותר גמור לבוא בקהל אלא דרבנן גזרו עליהן. והאמינוה בשל דבריהם. אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת ודאית ואם היו מאמינים אותה ומתירים בממזרת ודאית היו מקילין בשל תורה ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב כו'. וזהו שבגמרא לא אמרו בודקין את אמו אם אמרה לפסול נבעלתי או לכשר נאמנת ולא הזכירו אלא האומרת לכשר נבעלתי עכ"ל. וכן ממש כתב הר"ן פרק בתרא דקדושין במשנה איזהו שתוקי הביאו המל"מ שם. וע"ש דהעלה דאע"ג דנאמנות החיה הוא רק מן התקנה ולא מן הדין ולכן כל שבא עד אחד ומכחישה אפילו לאחר שהעידה אינה נאמנת מ"מ נאמנות האם להכשיר אפשר לומר שהוא מן הדין. וכיון שכן אפילו קרא עליו ערער עד אחד י"ל דנאמנת ולא דמי לנאמנות החיה דאינו מן הדין. ועוד גבי חיה ג"כ יש תירוץ אחד בגמרא (דף ע"ג סוף ע"ב) דערער דחד לאו כלום הוא. אלא שהרי"ף והרא"ש פסקו כלישנא בתרא דהיינו ואיבעית אימא ועיין בכללים שבסוף ספר גט פשוט סוף כלל ז' שלדברי ריב"א לישנא קמא עיקר וכ"ד הגאונים. אלא שכתב בשם תשובת רש"ל סי' ס"ה שאפילו לדעת ריב"א מ"מ כשאומר ואיבעית אימא הלכתא כלישנא בתרא. מ"מ גבי נאמנות האם כיון שאפשר לומר שהוא גדול מנאמנות החיה יש לסמוך על לישנא קמא דגבי חיה. א"כ כמו שעד אחד אינו מועיל להכחישה כמו כן גם היא עצמה אינה יכולה לחזור בה. ומיהו י"ל דלא דמי פסול כהונה היינו חללה לכהן (לא דמי) לספק ממזר. דדוקא ספק ממזר מדאורייתא מותר לבא בקהל. אבל ספק חללה אפשר גם מדאורייתא אסורה לכהן כמבואר מדברי הב"ש סי' ב' ס"ה ס"ק י"ד במ"ש כ"א בבתולה וכהן בא לישא אותה כי בישראל כו' משום ספק ממזר מדאורייתא כשר עכ"ל משמע בהדיא דבכהן הבא לישא ספק חללה אסור מדאורייתא. ובבית מאיר משמע דמסכים לזה דספק חללה הוי כשאר ספק דאורייתא. ואין להקשות דא"כ מהו דאמרינן בגמרא פרק בתרא דקדושין (דף ע"ד ע"א) דאבא שאול עדיפא מדר"ג כו' והלא אבא שאול מיירי להכשירו מספק ממזר לבוא בקהל ישראל. ור"ג מיירי להכשירו מחשש חללה לכהן. וא"כ איך הא דאבא שאול עדיפא. הלא ספק ממזר מדאורייתא שריא משא"כ ספק חללה. אך זה אינו כיון דאבא שאול מיירי אפילו ברוב פסולין ור"ג ברוב כשרים. א"כ ודאי דאבא שאול עדיפא. דהא ברוב כשרים אפילו בחשש חללה לכהן ודאי ליכא רק מעלה דרבנן משא"כ ברוב פסולים גם בחשש ממזר יש לומר איכא איסורא דאורייתא. כמ"ש הב"ש סי' ד' סכ"ו ס"ק ל"ט וכ"כ בתשובת רמ"א סכ"ג שהוא ספק דאורייתא כו' ור"ל משום דרוב פסולים כו'. ואיך שיהיה עכ"פ בנ"ד אם רוב כשרים אצלה ודאי נאמנותה מדינא כ"ש שיש לה חזקה דכשרות. עי' ב"ש סי' ב' ס"ה ס"ק י"ד הנ"ל. ע"כ כיון שאמרה לכשר נבעלתי י"ל ודאי אין בחזרתה כלום להפקיע את עצמה מבעלה:

קיצור. הה"מ והר"ן כתבו דלהכשיר נאמנת מדינא משום דבלא"ה ספק ממזר שריא מדאורייתא. משא"כ לפסול אינה נאמנת. ולכן אפילו קרא עליה ערער חד אינו כלום. וא"כ י"ל גם היא עצמה אינה יכולה לחזור בה. אע"ג שי"ל ספק חלל אסור מדאורייתא. מ"מ הא ברוב כשרים ודאי קיל מספק ממזר: