א

סימן יח

נער שקשר חוט סביב הגיד למעלה מהעטרה כדי שלא ישתין בלילה ועי"ז נתפח הגיד ונעשה בו נקב גדול מעבר לעבר עד שחלק הגיד שמהנקב ולמטה היה רק תלוי כמין אבר מדולדל והוכרח הרופא לחותכו ואזי נתרפא והרופא אומר שיכול להוליד:

הנה שאלה כזו מבוארת בספר חכמת אדם בבינת אדם שער בית הנשים סימן י"ד ונדון דידן חמור דשם נקשר החוט ממילא בגיד שלו ואפילו הכי פסלו אף לדעת הרמב"ם דעל ידי חולי הוה בי"ש יעו"ש. וכ"ש בנ"ד דהנער קשר החוט סביב הגיד בידיו. וכנ"ד נמצא שאלה בתשובת שב יעקב חאה"ע סימן ד' ה' ותופס שם בפשיטות דחשיב בידי אדם ואף ששם הנקב לא היה מעבר לעבר לא רצה להתיר להיות עם אשתו אף שכבר נשאה. אך בתשובת בית אפרים חלק אבן העזר סימן ג' (דף יו"ד ע"ד) הביא תשובת שבות יעקב חלק ג' סימן ק"ז שנשאל ג"כ אנדון דשב"י הנ"ל והעלה להתיר שלא להוציא האשה מבעלה משום שיש שני ספיקות להקל הספק האחד משום שאין הנקב מפולש רק עד חלל הגיד ולא מעבר לעבר והתוספות מתירים בזה וכן רש"י כמ"ש המרדכי סימן ע' בשם רש"י אע"פ שהמרדכי בשם ר"י ורי"ו חולקים וכן הסכימו גדולי האחרונים להחמיר מ"מ מידי ספיקא לא נפקא. והספק השני כיון שלא נעשה הדבר ע"י אדם בידים רק ע"י קשירת החוט נולד החולה ונתנפח הגיד ועי"כ נולד נקב הזה וכן כל חולי ע"פ רוב בא ע"י מקרה רעה והוי כבידי שמים ואינו נפסל כל שלא נעשה בידים ממש ע"י אדם וה"ל ג"כ ספק ובס"ס לא תצא עכ"ל א"כ אף לדבריו בנ"ד דהנקב מפולש מעל"ע ליכא רק ספק א' ודאי גם הוא לא היה מתיר אפשר אפילו דיעבד כ"ש בלכתחלה. ולכאורה נוטה יותר דעל ידי קשירת החוט חשוב כבידי אדם ממש דה"ל דומיא דממזר שרק תחלתו בידי אדם ויצירתו בידי שמים כמ"ש בירושלמי. אף שיש לחלק דבממזר מה שבידי אדם הוא העיקר שכן דרך העולם שרוב נשים מתעברות משא"כ הכא י"ל אין בקשירת החוט כדי שיהיה מתהוה ממנו סיבה כזו. אך מאן מפיס דהרי י"ל שבאמת יוכל להיות וקרוב הדבר שיתפח הגיד מחמת זה. הגם שלכאורה יש ראיה מפ"ג דעבודת כוכבים (דמ"ה ע"א) גבי אילן שנטעו ולבסוף עבדו דאינו נקרא תפיסת ידי אדם בכה"ג ול"ד לממזר דשא"ה דהוי כנטעו מתחלה לכך דדרך העולם כן שמהביאה מתעברת. אף שיש לדחות דהתם אין ההיתר מה"ט לבד כ"א מצד שנשתנה מתלוש למחובר משא"כ הכא ליכא רק צד הנ"ל מ"מ מסוגיא דאבני הר שנדלדלו שם (דף מ"ו ע"א) ומפרש"י שם ד"ה ומאילן יבש מוכח דלמ"ד מותרות עיקר הטעם גם באילן שנטעו ולבסוף עבדו הוא רק משום שאין בו תפיסת ידי אדם ולא משום מחובר כלל דאפילו נתלש הדין כן א"כ לפ"ז הוי הוכחה משם לנ"ד דקשירת החוט סביב הגיד כיון שאילו ידע שאפשר שיחלה מזה כ"כ לא היה קושרו ה"ל ג"כ כלא נטעו מתחלה לכך ולאו תפיסה היא והנקב שנסתעף מזה ע"י סיבת החולי ה"ל כשלא ע"י תפיסת ידי אדם ומותר לבא בקהל. ואע"ג שיש לומר להחמיר דאבני הר שנדלדלו אסורות י"ל כאן לענין פצוע דכא יש לסמוך אמאן דאמר מותרות וגם שיש לומר אולי לפי' התוספות גבי אילן שנטעו ולבסוף עבדו יש לומר עיקר הטעם משום מחובר. מ"מ אפ"ל דהתוספות אינן מחמירים יותר מפרש"י. ומ"מ למעשה אין נראה לסמוך כלל על סברות אלו:

אך מה שנראה להמציא לו אופן שיוכל ליקח אשה הוא בהקדים מ"ש בש"ע סימן ד' סעיף כ"ג גר שנשא בת ישראל כו' ואסור בממזרת והחמ"ח ס"ק כ"ג הביא שהר"ן הקשה ע"ז ואיך שכ"ד התוספות (דף ע"ד ב') ומצאתי גדולי האחרונים הבית מאיר שם והעצי ארזים שם ובשער המלך פרק ט"ו מהא"ב ה"ט האריכו בדין זה והביאו מדברי רש"י ביבמות (דף נ"ז סוף עמוד א') דס"ל ג"כ כהר"ן והתוספות דאף בגר שנשא ישראלית והוליד בן או בת אינו נקרא רק קהל גרים ואף שאמרו הואיל ואמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה מכל מקום אינו נקרא קהל ה' ממש. ולכן מותרת בפצוע דכא ואפילו בממזר וכ"כ בחידושי הריטב"א ביבמות (דף נ"ז) שם. והנה לדבריהם י"ל דאף אם הוא בן גרים מכמה דורות ר"ל שעד"מ אבי אבי אביו היה גר מותר לפצוע דכא לישא בתו ואף אם גם אבי אביו היה מישראלית וכן אביו כיון שעכ"פ למשפחת אביו הוא רק בן גרים. דהא מבואר בש"ע שם סכ"ב שאפילו עד עשרה דורות מותר בממזרת. וא"כ משום שהאמות היו ישראלית י"ל דאין לחלק מאחר דהולד הולך אחר הזכר לענין זה שאינו חשיב קהל ה' אא"כ אביו מישראל כמ"ש הר"ן. וכ"מ בתוספות פרק מצות חליצה (דף ק"ב ע"א) ד"ה לענין. ואם אביו ישראל אפילו אמו גיורת ממש חשוב ודאי קהל ה' כמ"ש התוספות שם וכמ"ש בכנה"ג בח"מ סימן ז' מרחבעם שהיה בן נעמה העמונית רק שהיתה גיורת והיה כשר להיות מלך. כיון שאביו ישראל שלמה ע"ה. אבל להיפך אם רק אמו מישראל ואביו רק בן גרים אפילו הוא כן מכמה דורות אינו נקרא קהל ה' רק קהל גרים כדמוכח מעובדא דאגריפס המלך ספ"ז דסוטה (דף מ"א ע"ב) בתוספות ד"ה אותו היום והנה הוא היה מזרעו של הורדוס והורדוס קדמו כמה דורות והורדוס עצמו נשא ישראלית ופשיטא דגם בניו ובני בניו נשאו ודאי ישראלית מאחר שהיו מלכים א"כ אבי הורדוס היה ודאי אמו מישראל. (ואע"ג שהתוס' דיבמות (דף מ"ה ב') ד"ה כיון. כתב שהורדוס לא נשא ישראלית זהו לפי הפי' דאם אמו מישראל כשר למלך ע"כ הוכרחו לומר דלא נשא ישראלית. אבל לפירושם בסוטה א"צ לזה). וכן אבי אביו. ואפ"ה פסול למלכות כיון דאין אביו ממש מישראל. ואין לחלק בין אבותיו דהורדוס שהיו עבדים ובין בני גרים דאדרבה עבד שבא על בת ישראל הולד כשר וכתב הר"ן ריש פרק עשרה יוחסין (ד"ה גר אסור) דאסור בממזרת. א"כ חשיב יותר קהל ה' מבן גר וישראלית ואפ"ה אינו חשיב ישראל לענין שיהיה בנו מישראלית גמורה כשר למלך. דהיינו ענין דאגריפס. ואפילו בן בן בנו כנ"ל דאגריפס היה ודאי דור רביעי או חמישי מהורדוס. א"כ מזה יכולים לדון כמו כן לענין בת גרים אף אם מכמה דורות היו אמה ואם אביה ואם אבי אבי' ישראלית. מ"מ כל שאביה ואבי אביה ואבי אבי אביה אינן ישראלים ממש כ"א בני גרים ע"ד הנ"ל היא מותרת לפצוע דכא ואפילו לממזר דהולד הולך אחר האב לענין זה כמ"ש למשפחותם לבית אבותם. ואף שהרמב"ם והש"ע חולקים אפילו בבת גר מישראלית כ"ש בכה"ג מ"מ יש לסמוך על רש"י והתוספת והר"ן וסיעתם בנ"ד דיש קצת סברא שאינו כרות שפכה בי"א ממש. אף שאין סברא זו עיקר כלל. מ"מ נ"ל להתירו אשה כהנ"ל: