ד

אך לכאורה סברת הריטב"א והה"מ מוכרח בירושלמי על משנתינו זו וז"ל רב יהודה בשם רב הלכה כרבי אלעזר (דמתניתין דאומר ודאן בספקן כו' אסור) דברי חכמים (כלומר מאי טעמא דחכמים דפליגי עליה דר"א ומתירין ספק דאורייתא) ר' ירמיה בשם רב שמואל בר רב יצחק לא יבא ממזר בקהל ה'. בקהל ברור אינו בא. בא הוא בקהל ספק. תמן תנינן ספק בן ט' לראשון כו' עד ראב"י אומר אין ממזר בספק. ור"ל דס"ל לראב"י דספק ממזר בא בקהל כו' עשרה יוחסין כו' עד דראב"י שמונה כו' עד דרבנן עשרה עכ"ל וכמו כן הוא בירושלמי פרק הערל וכתב שם הקרבן העדה דממ"ש דברי חכמים כו' בקהל ברור אינו בא כו' משמע דר"א סובר דממזר בקהל ספק לא יבא מדאורייתא. אך גם זה אינו ראיה דהקרבן העדה שם פי' דר"א לית ליה גם כן דספק ממזר מותר לבוא בקהל ופליג בתרווייהו. ולפ"ז לדידן דקיי"ל ספק ממזר יבא ה"ה דקיי"ל ממזר ודאי יבא בקהל ספק. מיהו ד' ראב"י שם נ"ל דס"ל ספק ממזר שרי בקהל ודאי. וזהו מ"ש אין ממזר בספק וס"ל דממזר ודאי אסור בשתוקי דלהכי אמר שמונה יוחסין הם ולא עשרה ופירוש דשתוקי ואסופי הם כישראל ואסור בממזרת. דאל"כ ה"ל עשרה כ"כ שם הקרבן העדה. ואפשר שגם ר"א ס"ל כן וא"כ היינו כדברי הריטב"א והה"מ. ולדבריהם מאחר דאנן קיי"ל דפצוע דכא בא בקהל ספק י"ל דכ"ש דספק פצוע דכא בא בקהל ודאי. דהא קהל ספק אצלם מדאורייתא קרוב לקהל ודאי. שממזר אסור בקהל ספק מדאורייתא כמו בקהל ודאי. וכיון דאעפ"כ פצוע דכא מותר בקהל ספק. אלמא דלא חמור איסורו כחומר דממזר. ולכן כיון דאפילו בממזר דחמור איסורו יותר עכ"ז ספק ממזר בא בקהל ודאי. כ"ש פצוע דכא דקיל איסורו יותר דאפילו ודאי פצוע דכא מותר בקהל ספק. שיהיה ספק פצוע דכא מותר בקהל ודאי. אך הבית מאיר סעיף א' כתב דלשטת הריטב"א והה"מ דממזר ודאי אסור בקהל ספק מדאורייתא. א"כ לפ"ז גם פצוע דכא אסור בשתוקית מה"ט מדאורייתא. מיהו זהו דוחק דהא הה"מ מסכים בזה להרמב"ם דפצוע דכא מותר בספיקות דהיינו שתוקית ועוד שהם כתבו שגם הרמב"ם עצמו ס"ל כהריטב"א כ"כ הבית מאיר והסדר אלי' רבא ואפ"ה מתיר פצוע דכא בא' מן הספיקות דהיינו בשתוקי ואסופי. ע"כ נ"ל שצ"ל שגם לדברי הריטב"א והה"מ לא דמי פצוע דכא לממזר לענין קהל ספק. והוא דיש להבין הא דתנן פרק הערל (דף ע"ו) פצוע דכא וכ"ש מותרין בגיורת ומשוחררת ואינן אסורים אלא מלבוא בקהל. אם מתניתין אתיא דלא כר' יהודה דאמר קהל גרים אקרי קהל דלדידיה פצוע דכא אסור בגיורת או שנאמר דגם ר"י לא פליג. ולכאורה שני הדרכים קשים דאם נאמר דאתיא דלא כר"י קשיא אמאי לא ביארו בגמ' דמתניתין דלא כר"י. ואם נאמר דגם ר"י מודה כאן כ"ש דקשה דכיון דקהל גרים אקרי קהל איך יהיה פצוע דכא מותר בה הא כתיב לא יבא פצוע דכא וכ"ש בקהל ה'. ועוד דלכאורה מוכח כן דאסור. ביבמות (דף נ"ז ע"א) גבי פצוע דכא כהן שנשא בת גרים. אי לר' יהודה כו' אי לאו בקדושתיה קאי (ואינה אסורה לו משום קדושת כהן אפילו הכי לא אכלה שאסורה לו משום פצוע דכא דהאמרת קהל גרים איקרי קהל) לא אכלה דהא אמרת קהל גרים איקרי קהל. הרי בהדיא דלר"י פצוע דכא אסור בגיורת. אבל בירושלמי פרק הערל משמע דלר"י ג"כ פצוע דכא מותר בגיורת מדבעי שם פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים ואליבא דר"י דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר. והקשה הקרבן העדה דהא לר"י בלא"ה אסורה לו משום דקהל גרים אקרי קהל ע"כ מוכרח לחלק דודאי גרים אקרי קהל ה' נגד ממזרים אבל לגבי פצוע דכא אי אמרינן פצוע דכא כהן בקדושתיה ודאי אין הגרים נקראו קהל ה' נגד פצוע דכא. ומ"ש בש"ס דילן אי לר' יהודה כו' היינו דוקא אי לאו בקדושתיה קאי אז נקראו גרים קהל ה' אצלו. אבל אם בקדושתיה קאי אין הגרים נקראו קהל ה' אצלו. זהו תורף דברי הקרבן העדה. ובעיא זו הובא עוד בירושלמי פרק בתרא דקדושין אמתניתין בת חלל זכר כו'. ומעתה לדבריו מש"ה לא ביאר הגמרא מתניתין מני די"ל דאתיא גם כר' יהודה את"ל דפצוע דכא כהן בקדושתיה קאי. והרי הבעל המאור פסק דכהן פצוע דכא אסור בגיורת דבקדושתיה קאי וכ"ד הירושלמי דפשיטא ליה דאסור בגיורת. וכ"מ לכאורה סוגיא דיבמות (דף נ"ז א') הנ"ל. אף שאין כן דעת רוב הפוסקים. עכ"פ כיון שלמדנו מהירושלמי די"ל דגרים אף שלגבי ממזר נקרא קהל ה' לר' יהודה מ"מ לגבי פצוע דכא אינן נקרא קהל ה'. א"כ איסורא דפצוע דכא קיל מאיסור דממזר בענין לבוא בקהל גרים. ולכן א"ש פסק הרמב"ם דפצוע דכא מותר בשתוקית אע"ג דממזר אסור בה מדאורייתא לפי דברי הריטב"א והה"מ כי אף דשתוקית חשוב קהל ספק לאסור לגבי ממזר מ"מ לגבי פצוע דכא אינן חשובים קהל לאסור עליו ועוד דהא פצוע דכא חשוב ג"כ קצת קהל מדאסור בממזרת כמו גר דאסור בממזרת לר' יהודה מפני שנקרא קהל. ולכן גם לענין קהל ישראל היכא דממזר מותר היינו ספק ממזר כ"ש שי"ל דספק פצוע דכא מותר. וגם לשטת רש"י דלעיל אות ג' נראה לומר כן מהאי טעמא. אבל לענין ספק עמוני אין ראיה כ"כ להקל:

קיצור. אך בירושלמי משמע דר' אליעזר בן יעקב ס"ל דממזר ודאי אסור בשתוקי. ושתוקי מותר בישראל. וא"כ פצוע דכא קיל מממזר דהא מותר בשתוקית וא"כ ספק פצוע דכא לא חמור משתוקי דהיינו ספק ממזר שמותר בישראל. ועוד מוכח בירושלמי דאף לר' יהודה דס"ל קהל גרים אקרי קהל לענין ממזר שאסור בגיורת. מ"מ לענין פצוע דכא לא חשיבי גרים קהל ה' ומותר פצוע דכה בגיורת. א"כ איסור פצוע דכה קיל מאיסור ממזר לענין לבא בקהל גרים לר' יהודה. ולכן גם לענין קהל ישראל היכא דממזר מותר דהיינו ספק ממזר כ"ש שיש לומר דספק פצוע דכא מותר והיינו מדאורייתא: