ג

והנה מאחר שיצא לנו דגבי פצוע דכא אמרינן בקהל ספק יבוא ואינו אסור רק בקהל ודאי. א"כ כמו כן י"ל דאמרינן גם כן פצוע דכא ודאי הוא דלא יבוא בקהל הא ספק פצוע דכא יבא. דלכאורה הא בהא תליא. וכן מצאתי שכתב בשעה"מ פט"ו מהא"ב דין כ"א לענין עמוני ומואבי וז"ל ולכן נראה דאף בעמוני ומואבי וכל הני דרשינן ודאי הך דרשא דקהל ודאי הוא דלא יבא וכן עמוני ודאי הוא דלא יבא עכ"ל ודלא כספר סדר אליהו רבא (דף מ"ט ע"ד) ע"ש. הרי ס"ל דאם אמרינן בקהל ספק יבא ה"ה דאמרינן עמוני ודאי הוא דלא יבא. וא"כ גבי פצוע דכא ג"כ דאמרינן בקהל ודאי הוא דלא יבא ממילא אמרינן ג"כ פצוע דכא ודאי הוא דלא יבא. אך לעיל אות א' כתבתי שאינו מוכרח דשאני קהל ספק דיש לימוד עליו דאינו דומה לקהל ודאי מה שאין כן ללמוד ספק עמוני וספק פצוע דכא מספק ממזר זה אינו מוכרח. והנה מדברי רש"י בקדושין (דף ע"ג ע"א) מוכרח דלהתיר שתוקי בקהל חמור יותר מלהתיר ממזר בשתוקי. דכתב רש"י בד"ה ואיבעית אימא הני נמי תרי קראי נינהו. ואי לא אייתר קרא לא הוה דרשינן ממזר ודאי הוא דלא יבא כו'. והרי אעפ"כ היינו דורשים בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבוא. משמע דזה מסתברא יותר ולכן אילו היה רק קרא א' מיותר היינו דורשין המסתברא יותר היינו להתיר ממזר ודאי בשתוקית ולא היינו מתירים שתוקי בישראל. ונראה דרש"י דייק כן מהגמרא דאומר חד למישרי ממזר בשתוקי וחד למישרי שתוקי בישראל. הרי דמקרא הראשון למידין היתר ממזר בשתוקי שזה פשוט יותר ואחר כך מקרא השני מתירין גם שתוקי בישראל. ועוד נראה ראיה ברורה דממזר בשתוקי קיל יותר ממשנתינו זו דכל האסורים לבוא בקהל מותרים זה בזה. הרי ס"ל לת"ק דממזר בשתוקי מותר אף מדרבנן משא"כ שתוקי בישראל עכ"פ אסור מדרבנן אלמא דזה קיל יותר. ולכן גם לענין מדאורייתא אילו היה מיותר רק קרא אחד היינו דורשין להתיר הקל יותר היינו ממזר בשתוקי מלהתיר השתוקי בישראל. ולפ"ז אף דקיי"ל דפצוע דכא מותר בקהל ספק י"ל דספק פצוע דכא אינו מותר בישראל כיון דאין לנו יתור קרא על זה והיתר זה חמור יותר מהיתר דפצוע דכא בקהל ספק. דהתורה הקפידה יותר אקהל ודאי שלא יבוא בו שום פסול. ואין ללמוד מספק ממזר דספק חלל יוכיח כנ"ל. אך הריטב"א בקדושין שם ס"ל הפך מפרש"י דז"ל אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר כו' עד ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא. ראיתי מקשים דרבא אדרבא דבפרק החולץ (דף ל"ז) בהלכה ספק בן תשעה לראשון אמרינן דפליגי אביי ורבא. דאביי סבר הלכה כשמואל דאמר הלכה כמתניתין דשרי ודאן בספיקן ורבא אמר הלכה כרב דפסק הלכה כר' אלעזר דאמר ודאן בספיקן אוסר. ונ"ל דלא קשיא דההיא פלוגתא הוא לאסור שתוקי בממזרת ורבא סבר דאסור דכיון דהוא ספק כישראל חשבינן ליה והך דרשא דספק ממזר יבוא אית ליה לרבא אבל שיבא ממזר בקהל ספק לית ליה וכישראל גמור עביד ליה לכל מילי. ואי הוה קשיא הוה אמינא דהכא רבה גרסינן אלא שאין אנו צריכין לכך עכ"ל. הנה ס"ל דלר' אלעזר ממזר בשתוקי אסור מדאורייתא ושתוקי בישראל שרי מדאורייתא ושכן פוסק רבא. ונלע"ד שזהו הפך מדברי רש"י דמאחר דס"ל לרש"י דאילו היה רק קרא אחד היינו מתירין ממזר בשתוקי ואוסרין שתוקי בישראל. א"כ לר' אלעזר אם תמצא לומר כהריטב"א דדורש רק היתר א' יותר היה ראוי שיתיר ממזר בשתוקי משיתיר שתוקי בישראל דדוחק לומר דרבנן ור' אלעזר פליגי בסברות הפוכות דלרבנן שתוקי בישראל חמור ולר' אלעזר נהפוך הוא. גם בלאו הכי יש קושיא על תירוצו של הריטב"א דמתרץ הך דרבא דהכא דס"ל רק דספק ממזר יבא ולא שממזר ודאי יבא בקהל ספק דהא בהדיא אמר רבא כאן ב' הדרשות. וראיתי בעצי ארזים סימן ד' ס"ק ל"ט שהריטב"א היה לו גירסא אחרת. עכ"פ לגירסת הש"ס שלנו אי אפשר להעמיד דבריו. וקושייתו דרבא אדרבא י"ל דרבא אליבא דרבנן קאמר כאן. ואפשר ההכרח לומר לפ"ז כמ"ש הר"ן דר' אלעזר לא פליג דמדאורייתא שריא רק מדרבנן אוסר. וראיתי בסדר אליהו רבא (דף נ' ע"א) האריך לחלוק על סברא זו דהר"ן ושאין הדעת סובלו כו' אלא דר"א ס"ל דממזר אסור בקהל ספק ג"כ מדאורייתא וכתב שכן משמע ממ"ש הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות אסורי ביאה הלכה כ"א דין תורה ספק ממזר מותר כו'. וממ"ש הה"מ שם הלכה כ"ו שאסופי אסור הוא בממזרת ד"ת כו' והאריך. והוא כסברת הריטב"א. אך ראייתו מהרמב"ם אינו נראה דהא כתב הרשב"א בתה"א (דף ק"ב ע"א) שהרמב"ם למד מספק ממזר לכל ספק דאורייתא שמותר דין תורה ואיך נאמר דס"ל ממזר בשתוקי אסור דין תורה. ובשעה"מ פ"ט מהלכות טומאת מת כתב קצת ישוב לקושיא זו משום דבשתוקי יש שני ספיקות להקל ע"כ אסור בממזר ד"ת. ומ"מ בשעה"מ פט"ו דהלכות אסורי ביאה ה"ט כתב שדעת הרמב"ם כהר"ן ולא כמו שכתב הסדר אליהו והביא ראיה:

קיצור. ולפ"ז י"ל דכמו כן אמרינן פצוע דכא ודאי הוא דלא יבא הא ספק אם הוא פצוע דכא או לא יבא אף בקהל ודאי. אך מדברי רש"י בקדושין (דף ע"ג א') בד"ה ואיבעית אימא. משמע דממזר בשתוקית קיל יותר משתוקי בישראל וכך מפורש מהמשנה (דע"ד א'). א"כ אפשר לומר אף שפצוע דכא מותר בקהל ספק עכ"ז ספק פצוע דכא אסור בקהל ודאי. אך הריטב"א ס"ל להפך דשתוקי בישראל קיל יותר מממזר בשתוקי. אף שכ"כ לר' אלעזר מ"מ מסתמא רבנן ור"א לא פליגי בסברות הפוכות. אך בלאו הכי אי אפשר להעמיד ד' הריטב"א: