ב

והנה בירושלמי כאן ובפרק הערל ס"ל לר' ירמיה דפצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת ודייק לה מכללא דמשנתינו דכל האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה דשמעינן מינה דפצוע דכא שאסור לבוא בקהל מותר בממזרת. א"ר יוסי ובלבד פסולי משפחה (הא דתנן כל האסורים וכו' לא איירי אלא דכל האסורים לבוא זה בזה משום פסול משפחה מותרים לבוא זה בזה אבל פסולי הגוף כגון פצוע דכא וכרות שפכה אינן בכלל הזה ואסורים בפסולי משפחה כגון ממזרת ונתינה ופליג אר' ירמיה) הא פסול הגוף לא. חיליה דר' יוסי (כלומר כחו וראייתו) מן הדא דאמר רב חלקיה רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי לא שנו (הא דתנן בפרק הערל פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת) אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא (וה"פ קסבר פצוע דכא כהן בקדושתיה קאי וכהן אסור בגיורת שהיא כזונה). כמה דאת אמר תמן (כי היכי דאמר ר' יהושע בן לוי התם כיון שהוא ודאי כהן אף שפסול בגופו בקדושתיה קאי ואסור בזונה אף הכא ישראל ודאי הוא ובקדושתיה קאי ואסור בממזרת) כהן ברור אסור לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור אסור לו לישא ממזרת. עכ"ל הירושלמי עם פי' קרבן העדה. והנה בש"ס דילן בפרק הערל (דף ע"ו א') פשיט רב ששת דפצוע דכא כהן מותר בגיורת מהברייתא שהביא דתניא דפ"ד ישראל מותר בנתינה. וסבירא ליה דנתינים אסורים מדאורייתא לבוא בקהל. ורבא דחי דנתינים בגירותן אינם אסורים אלא דרבנן. וכי גזרו רבנן בכשרים אבל בפסולין (כגון פצוע דכא וממזר כו') לא גזור רבנן. והדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי כו'. ועפ"ז פסקו הרמב"ם ריש פרק ט"ז והרא"ש והרשב"א שם ד"ה אמר ליה רבינא לרב אשי והנ"י בשם הריטב"א כרב ששת. וכתב הרשב"א דלפ"ז קיי"ל גם כן כר' ירמיה בירושלמי דפצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת כפשטא דמשנתינו דכל האסורים כו' דהא כל ראייתו של ר' יוסי החולק עליו אינו אלא מהא דר' יהושע בן לוי ואנן קיי"ל כרב ששת ולא כריב"ל. כ"כ הנימוקי יוסף בשם הריטב"א. ומ"ש הבית שמואל ריש סימן ה' ססק"א ולכאורה קשה לשטה זו למה לא אוקמי מתניתין דכל האסורים כו' איירי בפצוע דכא כו'. ואשתמיטתיה הירושלמי דר' ירמיה מוקי מתניתין כן. ובעל המאור פסק כדדחי רבא והביא ראיה מהסוגיא (דף ע"ט) וסיים הלכך פצוע דכא ישראל מותר בנתינה ופצוע דכא כהן אסור לכתחלה בגיורת עכ"ל ולא הבנתי מהו לכתחלה דמשמע דיעבד לא ואם בקדושתיה קאי גם דיעבד תצא. וצ"ל דסבירא ליה דגיורת אינה בכלל זונה עי' בית שמואל ריש סימן ה' בשם הראב"ד והרשב"א וצ"ע. ועיין בסוגיא דפרק הבא על יבמתו (דף נ"ז ע"א) משמע דרבי יוחנן ור' אושעיא לא ס"ל כרב ששת. כ"כ בסהמ"ק פרק בתרא דקדושין (דף ע"ב ב') בד"ה חמשה קהלי כתיבי. ושטה ג' היא שטת הרמב"ם דס"ל בחדא כבעל המאור דקיי"ל כסברא קמייתא דרבא בענין נתינים. ובחדא ס"ל כשאר פוסקים דפצוע דכא כהן מותר בגיורת כרב ששת. ואעפ"כ ס"ל כר' יוסי בירושלמי דפ"ד ישראל אסור בממזרת. רק שהתיר לו לישא א' מהספקות כגון שתוקית. והיינו משום דאיסור שתוקית הוא מדרבנן וס"ל דרבנן לא גזרו על הפסולים כמו דלא גזרו עליו בנתינה. וכוותיה פסק הרב"י בש"ע רסי' ה'. והרמ"א שם הביא דעת הרשב"א והרא"ש והטור וסיעתם בשם י"א דפצוע דכא ישראל מותר אפילו בממזרת אבל דעת בעל המאור השמיטו בעלי הש"ע. ולפ"ז יצא לנו דבהכרח קיי"ל גבי פצוע דכא ג"כ הדרשא דבקהל ודאי הוא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא דלא מבעיא להרשב"א וסיעתו דס"ל כר' ירמיה בירושלמי דס"ל דפצוע דכא נכלל בכלל דמשנתינו דכל האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה. וא"כ הרי זה בזה היינו ג"כ בשתוקית וא"כ מוכרח דבקהל ספק יבוא. אלא אפילו להרמב"ם דפוסק כר' יוסי בירושלמי דהמשנה לא מיירי בפצוע דכא וכ"מ לכאורה שטחיות הש"ס דילן כמ"ש הב"ש ססק"א כנ"ל. מ"מ הרי הרמב"ם התירו בהדיא באחד מהספיקות וע"כ ס"ל דדרשינן ג"כ בו בקהל ודאי הוא דלא יבוא כו'. וכמ"ש הב"ש ס"ק ב'. והבית מאיר הביא לו ראיה דכה"ג כתבו התוספות פרק הערל (דע"ח א') ד"ה מצרי שני דגבי מצרי נמי ס"ל בפשיטות דבקהל ודאי הוא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא. ולא ידעתי למה נצרך להביא ראיה מדברי התוספות הלא גמרא ערוכה היא דמוקי מתניתין דכל האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה בגר עמוני כדלעיל דמותר בשתוקית וה"ה מצרי דמאי שנא. אלא שיש לומר משום דקהל דגבי עמוני ודגבי מצרי הם מחמשה קהלי שבגמרא כדפרש"י (דף ע"ב סוף ע"א) אבל קהל דגבי פצוע דכא אינו מחמשה קהלי לפרש"י מ"מ י"ל דלמידין זה מזה. בשגם שאפשר דהוי כ"ש דהא בא מטפה כשרה. וכ"ש לפי מה שכתב הריטב"א בשם הראב"ד דקהל דגבי פצוע דכא הוא מחמשה קהלי. וז"ל והראב"ד ז"ל פי' תרי דממזר ותרי דעמוני וחד דפצוע דכא. אבל דמצרי ואדומי לא חשיב דההוא בהתירא כתיב יבוא להם בקהל ה' וזה יותר נכון בעיני עכ"ל. והנה הנודע ביהודה סימן ו' והעצי ארזים ס"ק ג' והשער המלך פרק ט"ו מהלכות אסורי ביאה הלכה ט' כולם הקשו קושיא עצומה על הרמב"ם איך פצוע דכא מותר בשתוקית נהי דס"ל בקהל ספק יבוא מ"מ כיון שלדעתו אסור בממזרת א"כ ממ"נ אסורה לו שאם היא ממזרת אסורה לו ואם היא כשרה אסורה לו משום קהל ישראל. ותירץ השעה"מ דסבירא ליה כמ"ש בתשובת מהרי"ט חיו"ד סי' א' דכל שהוא ספק ה"ל כקהל בפני עצמו ולא חשיב קהל. והתירוץ דהנודע ביהודה והעצי ארזים הוא דוחק:

קיצור. והנה בירושלמי סבירא ליה לר' ירמיה מדיוקא דמשנתנו הנ"ל דפצוע דכא מותר בממזרת ור' יוסי אוסר. ומשמע שם דרב ששת שבגמרא דילן פרק הערל (דף ע"ו ע"א) דפצוע דכא כהן מותר בגיורת ס"ל כר' ירמיה ולא כר' יוסי. והרשב"א והרא"ש והטור וסיעתם פסקו כרב ששת אם כן מוכח דגבי פצוע דכא גם כן אמרינן בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא. וגם להרמב"ם צ"ל כן ומה שהקשו הנודע ביהודה סי' ו' והעצי ארזים ס"ק ג' על הרמב"ם תירץ בשעה"מ: