א

משנה פרק בתרא דקדושין (דע"ד א') כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה (כגון ממזרי בשתוקי כו' בקהל ספק יבוא כו') ובגמרא שם (דע"ד סע"ב) מוקי רבא דקאי נמי על גר עמוני ומואבי דמותר בממזרת וה"ה בשתוקית וכן פי' הרמב"ם בפי' המשניות. וא"כ מוכח דגבי הלאו דלא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אמרינן ג"כ בקהל ודאי הוא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא מאחר דשרי גר עמוני בשתוקית. וצ"ל דהא לעיל (דע"ג א') מצרכינן תרי קהלי חד למישרי ממזר בשתוקי וחד למישרי שתוקי בישראל הא אילו לא הוו רק חד קהל לא הוו מתירין שניהם רק א' מהן היינו ממזר בשתוקי ולא הוו ילפינן מיניה להתיר שתוקי בישראל כדפרש"י שם ד"ה ואיבעית אימא הני נמי תרי קהלי נינהו. והביאו הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' (דק"ב א'). וכיון דאפילו בהיתר ספיקות דממזר נצרך לכל דרשה לימוד בפ"ע מקרא. א"כ מהיכי תיתי להתיר עמוני בקהל ספק מאחר דליכא קרא ע"ז. דיש לחלק בין ממזר דשרי בקהל ספק משום דבא מטפה כשרה כדאיתא ביבמות פרק הערל (דף ע"ח א') ואף על גב דיצירתו בעבירה. ועיין לקמן בקדושין (דף ע"ח א') גבי חלל. אבל עמוני דבא מטיפה פסולה לא שרי גם בקהל ספק. (וכן סובר בעל סדר אליהו רבא (דמ"ט ע"ד) ואשתמיטתיה משנה שלימה זאת וכבר השיגו השער המלך פרק ט"ו מהלכות אסורי ביאה דין כ"א אך גם הוא לא הביא מהמשנה זו). וצ"ל כיון שיש קרא לענין פסולי יוחסין דקהל ספק לא דמי לקהל ודאי דהיינו דשרינן ממזר בשתוקית. תו א"צ קרא לימוד. ואמרינן דהיכא דכתיב בקהל היינו דוקא בקהל ודאי הא בקהל ספק יבוא. מאחר דגילה לנו קרא דפי' בקהל היינו בקהל ודאי. אך לענין ספק גר עמוני אם מותר בקהל יש לעיין דהא כאן ליכא קרא ע"ז כ"א ללמוד מספק ממזר. וכבר נתבאר שיש לומר דאין ללמוד זה מזה וכמו שמצינו בירושלמי דאף לראב"י דאומר אין ממזר בספק ור"ל דשתוקי מותר לבא בקהל מודה הוא בספק עובד כוכבים ובספק חללים בירושלמי פרק החולץ ופרק הערל ובפרק ד' דקדושין. א"כ י"ל כ"ש ספק עמוני. אך י"ל ג"כ להפך דהנה בתוספות (דע"ג א') גבי וחד למישרי שתוקי בישראל וז"ל תימה היכא מידרש שתוקי בישראל מיתורא דקהל וי"ל דמקיש ממזר לקהל מה גבי קהל ממעטינן קהל ספק ה"נ גבי ממזר ממעטינן ממזר ספק עכ"ל ת"י. א"כ מאחר דבקהל דכתיב גבי עמוני היינו בקהל ודאי וממעטינן קהל ספק אף על גב דאין קרא על זה אלא דלמידין מן בקהל דגבי ממזר. א"כ ה"ה ג"כ עמוני היינו ג"כ עמוני ודאי ולא עמוני ספק. וכן ראיתי דס"ל להפני יהושע בקדושין (דף ע"ג א') ד"ה חד לכהנים וז"ל לאו דוקא ספק ממזר מותר אלא אפילו ספק עמוני ומואבי עכ"ל. רק שלא הביא ראיה ע"ז. ולפמ"ש י"ל משום דמקיש עמוני לקהל מה גבי קהל דגבי עמוני ממעטינן קהל ספק כדמוכרח מהמשנה דכל האסורים לבוא בקהל כו' כנ"ל. כמ"כ גבי עמוני ממעטינן עמוני ספק. וכן כתב בקרבן העדה בירושלמי פרק הערל דספק גר עמוני מרבינן מקהל יתירא שמותר לבוא בקהל דהא עיקר דיוקא דר"י ור"י מדלא כללינהו לממזר ועמוני בחד קהל שמע מינה דחד דינא אית להו. וכ"כ עוד בפרק בתרא דקדושין ה"ג. ומ"ש מדלא כללינהו כן פרש"י (דע"ג ריש ע"א). אבל עכ"ז אין מוכרח כלל דמרבינן ספק גר עמוני די"ל הריבוי רק ספק ממזר. ולכאורה יש ראיה דספק עמוני פסול ממשנה שלימה ששנינו ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (דף ס"ז ע"ב) ובן תשע שנים ויום א' פוסלין ולא מאכילין ספק שהוא בן תשע כו' (הוי נמי כבן ט' ופוסל ואמילתא דלעיל קאי. רש"י) ובגמרא (דף ס"ח ע"א) מוקים לה רבא בבן תשע שנים ויום א' גר עמוני ומואבי כו' חלל וממזר שבאו על הכהנת כו'. והשתא אם איתא דספק גר עמוני מותר לבא בקהל א"כ ספק בן תשע אמאי פוסל. דהא ה"ל כספק גר עמוני. ויש לדחות דבאמת אין הפסול רק מדרבנן. ותדע דהא מוקים לה ג"כ אממזר וספק ממזר אמרינן בהדיא דשרי מן התורה. ועכצ"ל הא דספק בן ט' ממזר פוסל. הוי מדרבנן. א"כ כמ"כ י"ל בספק עמוני. מיהו קשה לומר דהוי רק ספק דרבנן דהא התוספות שם (דף ס"ח סוף ע"א) הקשו וא"ת ספק בן ט' האיך פוסל בביאתו דנוקמיה אחזקה קמייתא כו'. וי"ל דהכא כגון כו' ע"ש והשתא אם הוי ספק דרבנן אין התירוץ מספיק כ"כ. ע"כ אפשר לומר כיון דספק ממזר דשרי מן התורה חידוש הוא דבכל התורה ספיקא לחומרא מדאורייתא רק הכא חידשה התורה דספק ממזר שריא וכמ"ש הרשב"א בתה"א (דק"ב ע"א) ובחידושיו בפרק בתרא דקדושין. ע"כ י"ל שאין לך בו אלא חידושו דהיינו דוקא כשהספק שמא אינו ממזר כלל ואין כאן פסול כלל בכה"ג הקילה התורה שכל שאינו ידוע שהוא ממזר ויש בזה ספק הוא מותר לבא בקהל. משא"כ הכא גבי ספק בן ט' שודאי הוא ממזר רק הספק שמא הוא אינו בן ט' עדיין ואין ביאתו פוסל בספק זה י"ל דלא הקילה התורה משאר ספק דאורייתא כיון שעכ"פ ידוע שהוא ממזר. אף שיש ספק אם פוסל ביאתו. זה אינו דומה ממש להספק שהתירה התורה שהוא רק כשיש לומר שמא אינו ממזר כלל. וא"כ עד"ז יש לתרץ ג"כ בענין ספק בן ט' דגר עמוני דאף שנאמר דספק גר עמוני מותר מדאורייתא היינו שהספק שמא אינו עמוני כלל משא"כ כשהוא ודאי עמוני רק הספק אם ביאתו פסולה י"ל דה"ל כשאר ספק של תורה. ובפ"ד דברכות (דף כ"ח ע"א) גבי יהודה גר עמוני לא התיר ר' יהושע רק משום כל דפריש מרובא פריש משמע הא ספק עמוני אסור. יש לומר ההיא היינו להתיר אף מדרבנן דלא עדיף מספק ממזר דאסור מדרבנן משום מעלה דיוחסין ע"כ הוצרכו לומר משום כל דפריש מרובא פריש:

קיצור. בגמרא פרק בתרא דקדושין (דף ע"ג סוף עמוד ב') מוכח דגבי הלאו דלא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אמרינן גם כן לת"ק בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא. א"כ כמו כן לענין ספק גר עמוני יש לומר שמותר מדאורייתא לבא בקהל ודאי. כן י"ל לדעת התוספות בקדושין (תחלת דף ע"ג) וכך כתב הפני יהושע שם וכ"כ בקרבן העדה בירושלמי פרק הערל. ואין להקשות מהא דגר עמוני ספק אם הוא בן תשע שנים ויום א' פוסל בביאתו מדאורייתא דהא כמו כן גבי ממזר הדין כן וע"כ צריך לחלק דלא דמי ספק זה לספק ממזר שהתירה התורה. והא דבפרק ד' דברכות לא התיר ר' יהושע את יהודה גר עמוני רק משום כל דפריש מרובא פריש. היינו להתירו אף מדרבנן: