ז

אך רבינו תם כ' דרי"ש מיירי בניטלה ממנו בידי אדם ויש לחלק בין ניטלה הביצה לפציעה דכשניטלה לגמרי מוליד מידי דהוה אטחול דניטל [כשר] וניקב בסומכיה טריפה (וכן ניטלו הכליות כשרה ולקתה בכוליא טריפה. מרדכי) והלכה כרי"ש כיון דממתני' (דבריא) [דסמכא] הוא. גם בירושלמי משמע דהלכה כרי"ש ומשמע התם מתוך המסקנא דאיירי בידי אדם והרא"ש כ' דמירושל' מוכח להפך דאיירי בידי שמים וכבר השיב עליו הים של שלמה דמסקנת הירושלמי נראה יותר כמ"ש ר"ת. וכן כתב בספר קרבן העדה על הירושלמי והביא שם שמהריב"ל בתשובת ח"ג סימן צ"ב הניח בצ"ע דברי הרא"ש הנ"ל. ובקרבן נתנאל סק"ה נדחק להעמיד ד' הרא"ש ולומר דלמסקנא דירושלמי לא פליגי כלל רי"ש ורבנן ושניהם מכשירים בניטלה בידי שמים ופוסלים בניטלה בידי אדם. ומלבד שהיש"ש השיב ע"ז עוד זאת אינו במשמע הירושלמי דל"פ וכמ"ש התוספות בפשיטות. ובמ"א נתבאר אצלי כמה שיטות שיש בפירוש הירושלמי והיותר נראה דמסקנא דהירושלמי היינו לר' אחא שם הוא דפלוגתא דרי"ש ורבנן מיירי שעלו בה חטטין דהיינו ע"י חולי ואח"כ מחכך בה בידים דהוי ליה תחלתו ע"י חולי וסופו בי"א ובכה"ג הוא דר' ישמעאל מכשיר וחכמים פוסלים. וא"כ אף אם הלכה כרי"ש אין מוכרח ללמוד מזה לנחתך בי"א לגמרי. דשאני הכא דתחלתו ע"י חולי וגם אחר כך רק מחכך בה כו'. עוד הביא רבינו תם ראיה מהחוש דהא חזינן כמה בני אדם שכורתין מהן ביצה א' ומולידין ולא מסתבר לומר צא וחזור על בניהם מאין הם. ופי' דאע"ג דבגמרא אמרינן בחד גברא שניקבו ביציו צא וחזור על בניו מאין הם. היינו בחד גברא מה שאין כן בנד"ז שכמה בני אדם כן (וגם אין ראיה מבוארת לפסול בש"ס) לא מסתבר לומר הכי והוסיף מהרש"ל ע"ז דהא לקמן (דפ"ג ע"ב) גבי טומטום שנקרע ונמצא זכר דאמר ר' יהודה הרי הוא כסריס. הקשה עליו ר' אמי מטומטום דבירי דאיקרע ואוליד שבע בנין ואף על גב דאמרינן ור' יהודה אמר לך צא וחזור על בניו מאין הם. הרי לא קיי"ל כר' יהודה. מיהו י"ל דלאו מה"ט לא קיי"ל כר' יהודה. ומ"מ י"ל דהכא עדיף טפי כיון דכמה בני אדם כן לא מסתבר לומר צא וחזור. ועוד י"ל דה"ק ר"ת נהי דהיכא דודאי פצוע דכא הוא אמרינן צא וחזור. הכא ל"ל דודאי הוא ולו יהא דהוי ספק יהיה החוש ראיה דהוא כשר וכהאי גוונא אמרינן גבי טרפה דבספק טרפה מהני שהייה י"ב חודש ע"ש אף על גב דלא מהני בודאי וכן הוא בתשובת הרשב"א חלק א' סימן צ"ח דמדמה להו להדדי לומר שבודאי טריפה לא מהני י"ב חודש וכתב וכן בכרות שפכה שניקבו ביציו אמרינן צא וחזור כו' ע"ש. ומינה דכשם שבספק טרפה מהני שהייה י"ב חודש כמו כן בדבר שיש להסתפק שמא הוא כרות שפכה ושמא אינו כ"ש. מהני מה שמוליד לומר דודאי אינו כ"ש. ולא אמר רב צא וחזור אלא בודאי כ"ש. ומיהו הסימן דמוליד אינו סימן ברור כ"כ כחיות יב"ח מאחר די"ל שמא זינתה. ותו דאולי אין ראיה כ"כ מאחד על חבירו דדילמא רובן אין מולידין ומיעוטן מולידין. מיהו הרשב"א שם גבי טריפה שחייתה יב"ח כתב ולא על עצמה היא מעידה אלא מטהרת עצמה ומטהרת חברותיה. ובפרט למ"ש ר"ת דכמה בני אדם הן שכרתו מהם ביצה א' ומולידין שפיר י"ל כן דמטהרין עצמן ומטהרין חביריהן שכדאי הוא החוש בזה להכריע הספק:

קיצור. (ר"ת מתיר בניטלה ביצה א' ממנו בידי אדם ומהירושלמי אין לו ראיה וי"ל דכיון דהוי ספק יש להביא ראיה מהחוש):