ו

מיהו בבית מאיר כאן סימן ה' סוף סעיף יו"ד השיג על הפרי חדש מטעם אחר. דגבי חרותה ס"ל לת"ק דגם ע"י שאר בריות חשוב כמו בידי שמים וכ"ש חולי משא"כ גבי פצוע דכא. דע"י שאר בריות חשוב כמו בידי אדם כמ"ש הרמב"ם פט"ז ה"ט כשכרתו כלב כו'. א"כ לכן י"ל ע"י חולי ג"כ לא חשיב בידי שמים. אך גם לפ"ז ודאי יש חילוק בין פצוע דכא דהכלב כורת בשרו ממש שפיר אינו ענין לבידי שמים. אבל לענין כשנסתרס מפחד כלב ואין בו חסרון בהאברים י"ל דחשיב כמו בידי שמים. למ"ד גבי חרותה דע"י שאר בריות חשיב כמו בידי שמים. ומשום דכאן וכאן י"ל הדרא בריא. ועיין בספר עצי ארזים כאן סימן ה' ס"ק י"ח. ומ"מ מפרש"י בסוטה ריש פרק ארוסה משמע דסריס ע"י חולי נקרא סריס חמה דעל המשנה אשת סריס שותה. הובא לעיל סעיף ד'.פרש"י (דף כ"ד ע"א) דמיירי שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל. ובגמרא שם (דף כ"ו סוף ע"א) פרש"י ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא עכ"ל. ופירשו התוספות דר"ל סריס אדם ששתה כוס של עיקרין. וא"כ אלא סריס חמה היינו שנסתרס ע"י חולי. וא"כ כיון דע"י חולי נקרא סריס חמה ממש משמע קצת דע"י חולי חשיב בידי שמים. אך מהרש"א שם בסוטה (דף כ"ו ע"א) כתב דלפרש"י שם דסריס בר שכיבה הוא אע"ג דלאו בר זריעה הוא לפי זה אין צריך למ"ש במשנה דמיירי שנסתרס לאחר שנשאה כו' ואינו מפרש"י אלא גליון הוא שנכתב בפרש"י שלנו וכן מסיק המשנה למלך פ"ב מה' סוטה דין ו' וכן משמע פשט המשנה והגמרא סוף פרק הערל (דף פ"א א') מהו דתימא מוליד מאכיל כו' משמע דרק אינו מוליד אבל בר שכיבה הוא. וא"כ אין ראיה דנסתרס מחמת חולי נקרא סריס חמה ממש. ומ"מ ממ"ש בגמרא (דף ע"ט סוף ע"ב) דאין לך אשה שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו משמע כן. ובערוך ערך סרס. סריס חמה שנסתרס ע"י קדחת עכ"ל. ועיין מהר"י בן לב חלק ג' סימן צ"ב פסק ע"י חולי אם נשאת לא תצא. והפרי חדש בי"ד סימן ל"ו סט"ו סס"ק ל"ו כתב דנקטינן כהרמב"ם דע"י חולי חשיב בידי שמים:

קיצור. התבואות שור והבית מאיר והעצי ארזים חילקו בענין אחר ולא כהכרתי ופלתי. אך גם לחילוקם נראה פשוט בלא"ה דסריס אדם שאין בו חסרון לא דמי לפצוע דכא. ומ"מ כיון דסריס ע"י חולי נקרא סריס חמה יש קצת ראיה דע"י החולי חשיב בידי שמים וצ"ע: