ה

ובזה הוא שפרש"י דאם נסתרס מאליו על ידי חולי אינו בכלל לאו דפצוע דכא כיון שאין בו גם כן חסרון אבר כלל. וגם לא על ידי אדם ממש בא לו כי אם על ידי חולי. אבל גבי פצוע דכא ממש שיש בו חסרון ממש יש לומר דסבירא ליה לרש"י כמ"ש הרא"ש בשמו דדוקא בידי שמים ממש מכשירין דהיינו על ידי רעמים או ברד שזה בא מהשמים. אבל ע"י חולי אינו נקרא בידי שמים. ואף שגם כן אינו בידי אדם ממש מכל מקום אנו אין לו היתר מכלל איסור דפצוע דכא ממש רק הפצוע בידי שמים. וזה אינו נקרא בידי שמים. אבל גבי סריס דאין בו שום חסרון אין לפוסלו רק בידי אדם ממש על ידי כוס של עיקרין. שהרי התוספות ושאר פוסקים מכשירין גם בזה ולא על ידי חולי. וגם נראה ליתן טעם בזה. דהנה בפרק אלו טריפות שנינו במשנה ואלו כשרות. וחרותה בידי שמים. ופרש"י גם כן שם מקול ברד ורעמים. והרמב"ם בפירוש המשנה שם כתב וחרותה בידי שמים. כגון שתראה ברק או ששמעה רעם או אירע לה חולי כו' יש לומר דאזיל לשטתו כאן דגם גבי פצוע דכא ס"ל על ידי חולי חשיב בידי שמים. וכתב הפרי חדש שם ביו"ד סימן ל"ו סעיף ט"ו סעיף קטן ל"ה דלהרא"ש דס"ל דפצוע דכא על ידי חולי חשיב בידי אדם כמו כן גבי חרותה הדין כן. ובפליתי שם סעיף קטן י"ד חלק עליו לומר דאפילו להרא"ש שם גבי חרותה חשיב חולי בידי שמים דגבי חרותה טעם טריפות בידי אדם משום דלא הדרא בריא. ובידי שמים הדרא בריא. לכן על ידי חולי יש לומר גם כן הדרא בריא. ע"כ ה"ל כמו בידי שמים. משא"כ גבי פצוע דכא דאין הטעם כשרות בידי שמים משום דהדרא בריא. דכיון שיש חסרון ממש אפילו בידי שמים לא הדרא בריא. רק גזרת הכתוב דבידי שמים כשרה ובידי אדם פסול. לכן שם סבירא ליה להרא"ש דאין להכשיר רק בידי שמים ממש כמו על ידי רעם וברד ולא על ידי חולי. וא"כ לפי"ז גבי סריס שאין בו חסרון. שפיר י"ל דהפיסול כשהוא ע"י אדם ממש כגון ששתה כוס של עיקרין דאז לא הדרא בריא. וכמו שאמר ר' אליעזר במשנה פרק הערל (דף ע"ט ב') שסריס אדם אין לו רפואה. ולא קאי על פצוע דכא לבד כ"א לפרש"י קאי גם כן על סריס שאין בו חסרון רק שנסתרס על ידי אדם כגון ע"י כוס של עיקרין ואין לו רפואה לכן יש לומר דפסול לבא בקהל דנכלל בלאו דפצוע דכא שגם כן אין לו רפואה. אבל כשנסתרס ע"י חולי ואין בו חסרון ודאי יש לומר שיש לו רפואה במכ"ש מסריס חמה שיש לו רפואה. דהחוש יעיד ע"ז שבקל לרפאות יותר מי שהיה לו כח ההולדה מתולדתו רק שאח"כ נתקלקל ע"י חולי לבד ולא ע"י מעשה אדם. ממי שלא היה לו מתולדתו כח ההולדה. וכיון שיש לו רפואה וגם אין בו שום חסרון לכן לא דמי כלל לפצוע דכא ומותר לבא בקהל לכולי עלמא. לכן בפרק כיצד (ד"כ ע"ב) דמיירי בסריס אדם שאין בו חסרון הוכרח רש"י לפרש ולא מחמת חולי נסתרס כו'. דאם מחמת חולי אין לפוסלו כלל. אבל גבי פצוע דכא ממש שיש בו חסרון ולא הדרא בריא אין כשרותו רק מה דגילה לן קרא דהיינו בידי שמים ממש ולא ע"י חולי. כך יש ליישב דעת הרא"ש. מיהו קשה שהרי ביאר בסמ"ג לאוין סימן קי"ח מהספרי פרשה כי תצא והירושלמי דפצוע דכא יש לו רפואה. וזה נגד מ"ש הכרתי ופלתי דפצוע דכא לא הדרא בריא. רק צ"ע דהא ר' אליעזר (דף ע"ט ב') אמר סריס אדם אין לו רפואה משמע כל מיני סריס אדם ובכלל זה ג"כ פצוע דכא. והנה אם פצוע דכא יש לו רפואה ואף על פי כן ע"י חולי חשיב בידי אדם א"כ לכאורה הוא הדין בחרותה. ויש ליישב דמכל מקום שאני פצוע דכא מחרותה. דגבי פצוע דכא אף על פי שיש לו רפואה מכל מקום קודם שנתרפא פסול מן התורה וכמו גבי ניקב וזהו פסול שחוזר להכשרו כו' להכי אף על ידי חולי פסול הגם שע"י חולי הדרא בריא יותר מע"י אדם מ"מ מאי נפקותא הא קודם שנתרפא פסול. אבל גבי חרותה דהיכא דהדרא בריא לא הוי טריפה אף שעדיין לא הדרא בריא. להכי י"ל דהיכא דהוא ע"י חולי כשרה אף להרא"ש דהא הדרא בריא. ואמרינן גבי טרפות גמירי דאי בדרי לה סמא חיי. פרק אלו טרפות (דף נ"ד ע"א):

קיצור. לכן גבי סריס שאין בו חסרון הוא דע"י חולי כשר. דהא עכ"פ אינו בידי אדם ממש. אבל גבי פצוע דכא שיש בו חסרון אינו כשר אלא אם כן בא בידי שמים ממש. ועוד אפשר לומר טעם לזה כמו גבי חרותה י"ל אף להרא"ש חשיב ע"י חולי כמו בידי שמים משום דהדרא בריא. רק בידי אדם דוקא לא הדרא בריא. ולכן בשלמא גבי פצוע דכא דאפילו בידי שמים לא הדרא בריא לכן ע"י חולי ג"כ פסול. אבל גבי סריס שאין בו חסרון י"ל בידי אדם לא הדרא בריא. ע"כ פסול כמו פצוע דכא. אבל ע"י חולי ודאי יש לו רפואה במכל שכן מסריס חמה לכן כשר כמו סריס חמה. ויש להקשות על הכרתי ופלתי דהא פצוע דכא יש לו רפואה ולא כמ"ש הכרתי ופלתי. ומ"מ יש ליישב דלא דמי לטריפות דחרותה דגבי טריפות היכא שיש לה רפואה כשרה אף קודם שנתרפאה משא"כ בפצוע דכא כו':