ד

והנה התפארת שמואל והבית שמואל ס"ק י"ב הוכיחו מדברי רש"י פרק כיצד (דף כ' ע"ב) שפי' וסריס אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאיליו והוי בלאו דבכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא כו' עכ"ל משמע דאם נסתרס מחמת חולי כגון שנעשה פצוע דכא או כרות שפכה אינו בלאו דפצוע דכא ומותר לו ליקח ישראלית. דע"י חולי לא חשיב בידי אדם כי אם בידי שמים. והקשו מזה על הרא"ש שכתב מדברי רש"י דע"י חולי לא חשיב בידי שמים ופסול. ובאמת משמע כן מדברי רש"י כאן כמ"ש הרא"ש מדפי' בידי שמים ע"י רעמים או ברד או ממעי אמו. לכן נלע"ד לתרץ קושייתם על הרא"ש. דהנה יש להבין מש"ש בגמרא פ' כיצד. פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן. וכן הוא בפרק הערל (דף ע"ט ע"ב). דלפירושם דסריס אדם היינו שעשאו אדם פצוע דכא או כרות שפכה. א"כ היינו פצוע דכא וכרות שפכה היינו סריס אדם. ואיך עשה סריס אדם שם בפני עצמו דמשמע שאינו פצוע דכא ולא כרות שפכה. דומיא דהזקן. והלא לפירושם סריס אדם זהו ממש פצוע דכא או כרות שפכה. וגם קשה קצת מ"ש רש"י דבכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא. דלשון זה משמע שאינו פצוע דכא ממש אלא שהוא גם כן נכלל בכלל לאו זה. ע"כ נ"ל דסריס אדם היינו ממש דומיא דסריס חמה שאין בו שום חסרון באברי הזרע כמו סריס חמה. רק שסריס חמה הוא שנולד כן ממעי אמו. וסריס אדם זהו שנעשה כן אח"כ וכ"מ בפרש"י במשנה (דף ע"ט ע"ב) שפי' סריס אדם שנסתרס לאחר שנולד. סריס חמה ממעי אמו. משמע דאין בין זה לזה רק שזה ממעי אמו וזה לאחר שנולד אבל בזולת זה הם שוין א"כ גם סריס אדם אין בו חסרון אבר כמו בסריס חמה. אף שהרמב"ם פ"ב מהלכות אישות דין י"ד לא פירש כן. ואיך משכחת לה סריס אדם דהיינו ע"י אדם ממש ולא ע"י חולי ואף על פי כן לא יהיה בו שום חסרון אבר היינו שסירסו אדם ע"י כוס של עיקרין וכן פירשו התוספת בסוטה ס"פ ארוסה (דף כ"ו סע"א) בד"ה אשת סריס. דסריס אדם הנזכר בפרק כיצד (דף כ' ע"ב) ובפרק הערל (דף ע"ט ב') זהו כגון ששתה כוס של עיקרין. (ומה שהקשה ע"ז הכסף משנה דלא מקרי סריס אדם אלא בששלטה יד אדם ממש באברי ההולדה. עיין בגמרא פ"ה דב"ב (דף פ' ע"א) נוטל ג' נחילין ומסרס ובגמ' שם במה מסרסן בחרדל הרי שזה נקרא סירוס וכ"מ בהדיא בשבת פי"ד (דק"י סע"ב) דשתיית כוס של עיקרין נקרא סירוס בידי אדם מדפריך ומי שרי והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור כו'. וגם הכ"מ עצמו פי' כן בהרמב"ם כמו שיובא בסמוך). ורק התוספות הם מחולקים עם רש"י שכתבו דלפרש"י הא אסור לקיימה והיינו כמש"ל במ"ש דבכלל פצוע דכא הוא כו'. והם ס"ל דמותר לקיימה כיון שאין בו חסרון אבר. וה"ל דומיא דזקן שבגמרא שם וע"ש בתוספות. והכ"מ פ"ב מה' סוטה דין ו' עמ"ש הרמב"ם ואשת סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן. פי' דסריס אדם שאשתו מותרת לו זהו כששתה כוס של עיקרין וקרי ליה סריס אדם לפי שע"י אדם בא לו. ודבריו אלה הם לכאורה נגד מ"ש הרמב"ם פ"ב מהלכות אישות דין י"ד כנ"ל. והמל"מ שם פי' דהרמב"ם מיירי בסריס אדם ממש שהוא פצוע דכא אלא דמיירי שנשא גיורת או משוחררת או נתינה או אחת מן הספיקות שכל אלו מותרין לפצוע דכא עכ"ל. ויותר י"ל לדבריו דמיירי באחת מן הספיקות. דהא גיורת או משוחררת ס"ל לעקביא בן מהללאל דאינה שותה הגם שנדחו דבריו מ"מ אפשר דלא פליג על סתם מתניתין דאשת סריס שותה בין סריס חמה בין סריס אדם ומיירי כנ"ל. וכ"ז לדברי הרמב"ם דמפרש סריס אדם פצוע דכא. אבל התוספות מפרשים דסריס אדם אין בו חסרון אבר כלל. ומוכרח כן מהגמרא דיבמות (דף כ' ע"ב ודע"ט ע"ב) כנ"ל וס"ל דמותר בישראלית. ולדבריהם קשה מ"ש במשנה סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה הרי גם סריס אדם כן. מאחר דמותר בישראלית מאכילה בתרומה. וקושיא זו הקשה גם כן התוי"ט פ"ד דסוטה משנה ד' ד"ה אשת סריס על הכ"מ. ותירץ משום דעיקר סריס אדם זהו פצוע דכא כו'. וכתב וזו היא דעת רש"י. ודבריו תמוהים דהא התוספות פירשו בהדיא לדבריהם וגם לדברי רש"י דסריס אדם אינו בכלל פצוע דכא כנ"ל. לכן לדברי רש"י צ"ל התירוץ משום דס"ל דסריס אדם אע"פ שאין בו חסרון אבר עם כל זה הוא בכלל לאו דפצוע דכא כנ"ל ומחולק בזה עם התוספות. ועיין רש"י ביבמות פרק כיצד (דף כ' ע"ב) ד"ה והזקן. ובתוספות שם ד"ה פצוע דכא. אך קשה דרש"י פי' על מתניתין וז"ל אבל סריס אדם מיפסל נמי פסיל לה מתרומה דבי נשא דהיינו פצוע דכא. משמע דס"ל דסריס אדם היינו ממש פצוע דכא. ולא כמש"ל דסריס אדם זהו שאין בו חסרון אבר רק ששתה כוס של עיקרין. ואפשר לומר מ"ש דהיינו פצוע דכא. היינו שנכלל ג"כ בכלל לאו זה אע"פ שאין בו חסרון אבר וכדמשמע מיניה פרק כיצד (ד' כ' ע"ב). וצ"ע בהרמב"ם פ"ו מה' יבום ה"ד שכתב פצוע דכא וכרות שפכה וכיוצא בהן ממיני הסירוס ופי' הרב המגיד דזהו מ"ש בברייתא (ד' כ' ע"ב) פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם. א"כ י"ל מהו מין סירוס זה. דהא כל הני שבגמרא פרק הערל (דף ע"ה) נכללו בפצוע ודך וכרות. וא"כ מהו וכיוצא בהן. לכאורה זהו כדעת רש"י דשתה כוס של עיקרין ונסתרס זהו סריס אדם ואסור לבוא בקהל. אך י"ל שנתכוין למ"ש בפירוש המשנה פרק הערל אמתניתין איזהו פצוע דכא וז"ל ובכלל כל חולי שיתחדש בכלי הזרע ממה שיחייב חכמת הטבע שלא יזריע בהן הרי הוא פסול עכ"ל. וא"כ אפשר לומר דוקא חולי שניכר בכלי הזרע ממש ולא כשהקלקול רק בפנימיות כמו ע"י כוס של עיקרין. ודוגמת החילוק בטריפות בין מסוכנת לטריפה כמש"ל סעיף א'.ועם כל זה י"ל דגם ע"י כוס של עיקרין נעשה חולי בכלי הזרע שאינם ראוים להזריע. וכן משמע בהרמב"ם פט"ז מהלכות איסורי ביאה הי"ב דעל ידי שתיית כוס של עיקרין נקרא סריס:

קיצור. הבית שמואל הוכיח מפרש"י (דף כ' ע"ב) דעל ידי חולי חשוב בידי שמים. דלא כמו שכתב הרא"ש. ואין דבריו מוכרחים. כי סריס אדם שבגמרא ורש"י שם אינו פצוע דכא ממש ואין בו שום חסרון וכמו סריס חמה כן כתב התוס' סוטה (דף כ"ו סוף עמוד א') כ"א ששתה כוס של עיקרין. ולהתוספות דינו כזקן שבגמרא שם ולרש"י אסור לבוא בקהל ויש ראיה לדבריו מהמשנה (דיבמות דף פ"א א'). ואפשר שכן דעת הרמב"ם פרק ו' מהלכות יבום ה"ד: