ג

והנה הבית מאיר שם כתב ליישב ג"כ שטת ר"ת והוא דמאחר דר' ישמעאל עכ"פ ס"ל גבי הרי שעלו בו חטטים כו' דכשר והרי רק תחלתו ע"י חולי וסופו בי"א. לכן ס"ל לר"ת דגם בי"א ממש מכשיר. ומ"מ הניח זה בצ"ע וז"ל דאם כן צריך עיון לפ"ז מנ"ל לר"ת דנכרת בי"א מתחלה ביצה א' דלר' ישמעאל כשר. (ור"ל די"ל רי"ש לא מכשיר רק בתחלתו בי"ש ע"י חולי אף שסופו בי"א אבל לא בניטלה הכל ע"י אדם) ואין לדחוק דמשמע להו דלולא דלרי"ש ס"ל דנחתך ביצה א' מוליד לא היה מתירו משום דתחלתו ע"י חולי אלא ש"מ דמההוא טעמא מכשיר ליה וממילא ה"ה נכרת מתחלה שלא ע"י חולי דהא מ"מ מוליד. דזה אינו דא"כ מה דחקו כל עיקר להעמיד הפלוגתא באופן הנ"ל עכ"ל. ור"ל אי איתא דתחלתו בי"ש רק סופו בי"א הוה ממש כדין ניטלה בי"א לגמרי א"כ למה נדחק ר' אחא בר פפי קומי דר' זעירא להעמיד פלוגתא דרי"ש ורבנן באופן שתחלתו בי"ש על ידי חולי כו' הול"ל דפליגי בנחתך ע"י אדם ממש. אלא ודאי מוכח דבנחתך ע"י אדם ממש גם לרי"ש פסול. ופלוגתתם היינו בתחלתו ע"י חולי כו' דרי"ש חשוב ליה כבי"ש ורבנן ס"ל דהוי כמו בי"א. ועוד דהא מ"ד בי"ש פסול היינו כה"ג הרי קורא זה בידי שמים. מוכח דבידי אדם ממש לית לן מאן דמכשיר. מיהו לפי' הקה"ע שפיר יש להעמיד דברי התוספות כדלעיל אות א' אבל פירושו דחוק דכיון דמתחלה ר"ל הירושלמי דרי"ש מיירי בי"ש ממש א"כ י"ל דגם אח"כ במסקנא דמחדש ענין תחלתו בי"ש וסופו בי"א היינו לומר דבכה"ג מיירי רי"ש. ומנ"ל לומר דרי"ש איירי בי"א ממש. כיון שגם כשתאמר דרי"ש מיירי בתחלתו בי"ש אתי שפיר דלמ"ד לרבנן בידי שמים פסול היינו כה"ג דתחלתו ע"י חולי וסופו בי"א. ורי"ש מכשיר רק כה"ג. וגם למ"ד בידי שמים כשר אם נפרש דהיינו ג"כ כה"ג י"ל לדידיה רי"ש לא פליג עם רבנן ומיירי כה"ג. או נאמר דמאן דאמר בידי שמים כשר הכוונה בידי שמים ממש שהרי כיון מתחלה היה קשה להירושלמי על מ"ד בי"ש כשר אף אם תחלתו וסופו בי"ש דמ"מ אתיא דלא כרבנן. א"כ כשתירץ דאתיא ג"כ כרבנן די לומר דהיינו בגוונא דר"ל תחלה. ומנ"ל להוסיף דאיירי אפילו רק תחלתו בי"ש וסופו בי"א ואפ"ה אתיא כרבנן זהו אינו מדרך התירוץ. והגם שי"ל דהוכרח הירושלמי לזה משום כיון דלפי תירוצו רי"ש ורבנן פליגי בי"א ממש אבל בי"ש לשניהם כשר וא"כ מ"ט דמ"ד בי"ש פסול וע"כ הוצרך לומר דמ"ד זה מיירי בתחלתו לבד בי"ש וסופו בי"א. אך גם לפי"ז א"כ עיקר התירוץ חסר מהספר. והוא לומר דרי"ש מיירי בי"א ממש. דזה אינו מבואר כלל בירושלמי והו"ל להקדים זה. וכן מצאתי הפירוש בספר הזכות להרמב"ן ביבמות וז"ל אלא דרב אחא בר פפי כו' מהדר לאוקמי תרתי מתניתא דכי קאמרי רבנן אפילו ניקבו ואפילו נימוקו כגון שהעלתה ביצה שלו חטטין ומי מחמיר בה מפני שהוא בידי אדם כלומר מחמת חולי ולא מתחלת ברייתו ומפני שהוא בידי שמים דמאליו בא לו והיינו דקרי ליה באידך ברייתא בי"ש ועלה קתני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול והך מתניתא אחריתא דקתני בידי שמים כשר כגון שנולד פצוע עכ"ל הובא בתשובת ב"א סי' ג' הרי ביאר הרמב"ן דמ"ד בידי שמים כשר מיירי שנולד פצוע. ועוד קשה הרי בירושלמי אומר ר' ישמעאל והוא סריס חמה ואינו מקשה סריס חמה ס"ד א"כ משמע דממעי אמו קאמר. וגם בש"ס שלנו כסריס חמה משמע כן. וכן בק"נ פ' הערל סק"ה. פי' דלהמסקנא רי"ש ורבנן לא פליגי כלל ושניהם מכשירים בניטלה בי"ש ופוסלים בניטלה בידי אדם ועל ידי חולי חשוב בידי אדם. והיש"ש השיב ע"ז. ועוד זאת אינו במשמע הירושלמי לומר דלא פליגי וכמ"ש התוספת בפשיטות. מיהו הרמב"ן בחידושיו כתב בגמרא דילן לית מאן דפליג עליה:

קיצור. (לפירוש המ"פ והעצ"א בירושלמי נראה כמ"ש הרשב"א והרא"ש וסייעתם די"ל רי"ש לא מיירי בניטלה בידי אדם ממש ודלא כהיש"ש ומהריב"ל. אבל לפירוש הקה"ע בהירושלמי י"ל כמ"ש התוס' דרי"ש מיירי אפילו בי"א. אבל זה דחוק דעיקר חסר מהספר וי"ל דלמסקנא רי"ש ורבנן לא פליגי וכ"כ הק"נ וזה דברי הרמב"ן):