ח

ועוד יש לי לומר שדינו של מהרא"י הגם שרמ"א החליטו להלכה פסוקה מכל מקום תורה היא כו'. ולפענ"ד יש חולקים על זה וגם מהרא"י עצמו לא החליטו לודאי שהרי כתב מאן לימא לן דאפילו כה"ג מהני טעמא דענ"ב דמשמע רק שאין הוכחה ברורה להיתר אבל ודאי אין לו הוכחה גם כן לאיסור ואפשר דאסור מספק לשיטתו אלא שהרמ"א החליט זה לאיסור. וכבר הרבה כאאזמו"ר נ"ע להביא פוסקים רבים דס"ל להקל באומרת ט"א עם ע"א המסייע אותה יעו"ש באריכות בתשובתו המתחלת על אודות האמתלא כו'. ואף שבסוף תשובה הנ"ל נראה כאלו דעת מהרא"י היא הלכה היינו משום דבעי לומר דבנדון שלו יש להקל גם למהרא"י. אבל לא שמכריע כדעת מהרא"י נגד דעת הרמב"ם והרשב"א ורי"ו ושא"פ וכן מצאתי בספר גאון צבי. ולכאורה נלע"ד להביא ראיה להפוסקים הנ"ל ממשנתינו עצמה דתנן האומרת ט"א לך תביא ראיה לדבריה. וסתם ראיה היינו בעדים כמ"ש הממע"ה דהיינו בעדים. ובסנהדרין (סוף פרק ז"ב) הבא עדים הבא ראיה פרש"י שטר זכותך ובפרק ח"ה (דף נ"ב) ראיה בעדים ראיה בקיום השטר כו' ואת"ל דבאומרת ט"א אפילו בעד אחד המסייעה סגי ה"ל לאשמועינן רבותא זו במתניתין ולא לסתום כ"כ תביא ראיה דמשמע עדים ממש ועוד ראיה מדגרסינן שם (דף צ"א) אמרה לבעלה גרשתני מהו אמר רב המנונא ת"ש האומרת טמאה אני לך דאפילו למשנה אחרונה דקתני לא מהימנא התם הוא דמשקרה דידעה דבעלה לא ידע בה אבל גבי גרשתני דידע בה מהימנא דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה והשתא את"ל דלמשנה אחרונה בעד אחד המסייע לה סגי האיך ס"ד דר"ה לדמות גרשתני לט"א הא בגרשתני בע"א מסייע גרע טפי. ועכצ"ל דשאני הכא דלא עבידא לבזויי נפשה ואם כן מאי מייתי ראיה אלא ודאי צ"ל דתביא ראיה היינו בב' עדים. מיהו זה אינו ראיה אלא לפ"ד הטוש"ע רסי' י"ז באומרת גרשתני דבעד א' המסייעה מעיזה אבל הב"ש שם כתב שאינו מוכרח ולפי זה אין זו ראיה אבל עכ"פ כיון שדינו של מהרא"י אינו מוסכם אם כן פשיטא ופשיטא דלענין הולד אין לחוש כיון שבלא"ה נת' בסעי' ה' וסעי' ז' טעמים להקל גם לפ"ד מהרא"י. נמצא עלה בידינו שהטעם הג' שלי שכתבתי להכשיר הולד משום שהאשה והבועל אינם נאמנים לפוסלו הוא ג"כ חזק כראי מוצק וכעמוד ברזל:

קיצור. דפוסקים רבים סבירא להו דגם לבעלה אין האשה נאסרת בדינו של מהרא"י אם כן עכ"פ לענין הולד ודאי אין לחוש: