ה

אך ורק מה שעומד לנגדי לכאורה הוא מ"ש מר ואפשר דבכה"ג גם האשה עצמה לבדה נאמנת דדוקא על העובר אינה נאמנת אבל בנ"ד היא אמרה על עצמה קודם שידעה אם יש לה עובר כלל אלא שאח"כ נמשך ממילא לחוש גם לולד. מאן לימא לן דבכה"ג אינה נאמנת ואני אומר דהיא לבדה פשיטא דאינה נאמנת אף על עצמה כמ"ש חזרו לומר כו' ואין לחלק כלל בין אומרת ט"א לאומרת שנאנסה וכן משמע בתוספת ורא"ש ור"ן שלהי נדרים גבי הלין נכרים כו'. שכתבו דאי אשת ישראל היא כיון שאף לפי דבריה כו' מכלל דאין נאמנת גם בזה ועמ"ש מזה לעיל סוף סעיף ב'.אבל כיון דבנ"ד יש ע"א האומר שזינה עמה ובכה"ג ס"ל למהרא"י ורמ"א דנאמנת א"כ אף על גב דהעליתי דאין נאמנת על הולד מ"מ בזה שפיר קאמר מר דבנ"ד שהיא אמרה על עצמה אלא שאח"כ נמשך מזה לחוש לולד מאן לימא לן דאינה נאמנת. ויש לי ראיה דנאמנת ממ"ש הרמב"ם פט"ז מה' סנהדרין דאין צריך עדים אלא למלקות אבל האיסור עצמו בעד אחד הוחזק כיצד אמר א' חלב כליות הוא זה כו' גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים ה"ז לוקה. ונ"ד נמי דכותה כיון שהוחזקה שנבעלה על כל פנים להבועל ע"י הודאתה והודאת הבועל שנאמנים בזה כנ"ל. א"כ ממילא כשאח"כ נתגלה שהיא מעוברת יש לחוש להולד מיהו יש לחלק דהתם הוחזקה גרושה או זונה תחלה ואחר כך בא עליה. מה שאין כן הכא דהזנות והעיבור באים כא' יש לומר דבכה"ג נאמנים לזה ולא לזה ואף על גב שמה שנודע שנתעברה היה אח"כ מ"מ כיון שבשעה שאמרה שזינתה היה לנו ספק אם נתעברה. יש לומר דאינה נאמנת להא. וכ"ש דעכ"פ אין להצריכה הבחנה שמא נתעברה. דממ"נ אם באת לחוש שמא נתעברה לפסול הולד הרי תומ"י תשובתך בצדך דלענין זה אינה נאמנת כלל:

קיצור. (אם נאמר דעל איסורה לבעלה נאמנים אם כן אם אח"כ נמשך מזה פיסול הולד יש לומר דהוי פסול דוגמת מ"ש הרמב"ם דהאיסור עצמו הוחזק בעד א'. ויש לחלק דהתם הוחזק האיסור תחלה ואח"כ בא עליה. אבל הכא הוי איסור בת אחת ר"ל ששניהם באים כאחד ע"כ אין להמשיכו על מה שצריך שני עדים וכמ"ש בתשובה הראשונה סוף סעיף [ז']):

ועוד יש לחלק בדרך אחר והוא בהקדם מה שכתבתי בתשובה אחרת בעניני גיטין באורך בישוב קושיית הפנ"י בקידושין דס"ג ושאר אחרונים שהקשו על דברי הרמב"ם הנ"ל מהא דאמרינן בקידושין שם דהאב נאמן לומר קדשתי את בתי ואף על פי כן אמר רב דאין סוקלין אם בא עליה אחד דרחמנא הימניה לאיסורא ולא לקטלא ותניא נמי בני זה בן י"ג שנה נאמן לנדרים כו' אבל לא למכות ועונשין כו'. ויש מי שנדחק שם לומר דמימרא וברייתא דקדושין הנ"ל מיירי בשהאב אמר כך אחר המעשה אבל לא משמע כן מלשון הגמרא דסתמא קתני ובפרט מסה"ת סי' קל"ג משמע להיפוך כמבואר שם בארוכה. ולכן כתבתי בישוב זה דשאני גבי איסורין דעד אחד נאמן בהו מדאורייתא. משא"כ גבי בני זה בן יג"ש דלאו מלתא דאיסורא הוא אלא שנוגע באיסורים ונוגע ג"כ במכות ועונשין לא שדינן ליה טפי בתר איסורא מבתר מכות ועונשין אלא האי כדיניה והאי כדיניה. אמנם גבי קדשתי את בתי אע"ג דמילתא דאיסורא הוא מ"מ אין סוקלין כיון דדבר ערוה הוא ובעינן בכל מקום ב' עדים אלא דרחמנא הימניה לאב אמרינן דלאיסורא הימניה ולא לקטלא כיון דנאמנותו הוא יותר משאר עד אחד לא מאמינים ליה כ"כ לקטלא. ולפ"ז בנ"ד נמי אף לפ"ד מהרא"י ורמ"א דהיא נאמנת לומר ט"א אם יש עד אחד מסייע לה כיון דעכ"פ לאו עדות גמורה הוא אלא דנאמנת לאוסרה על בעלה כמו שלמר היתה נאמנת גם לבדה לומר ט"א כו' כדלעיל סעיף ד'.וא"כ י"ל ג"כ דלא הימנוה אלא לאוסרה על בעלה ולא לענין הולד דוגמא דרחמנא הימניה לאב גבי קדושין דלא הימניה לקטלא כו'. וכ"ש הכא דאין נאמנותה מדאורייתא ממש אלא כמו למר באומרת לבדה ט"א דהוי מדרבנן כמ"ש הר"ן וכ"כ להדיא אאזמו"ר ז"ל בתשובתו הנ"ל דמדרבנן הוא א"כ ודאי י"ל דלא הימנוה לגבי הולד אף גם שבא אח"כ כל שכן הכא שהעיבור והזנות באין כאחד:

קיצור. (כמו האב שנאמן לומר קדשתי את בתי ועכ"ז אין סוקלין דלאיסורא הימניה רחמנא ולא לקטלא. כמ"כ עד"ז י"ל דנאמנת עם עד אחד לאסור א"ע על בעלה ולא לפסול הולד):

ועפ"ז יש ליישב דעת הב"ש סימן ו' סעיף י"ג ס"ק כ"ז גבי אשת כהן שאמרה שנאנסה דמהימנא לאסור עצמה בתרומה ולהיות אסורה להנשא לכהן אחר מיתת בעלה. דמ"מ אם נשאת לכהן בניה כשרים. דאין נאמנת לפסול בניה. והא קמן דאף על פי שנאמנת שהיא זונה מכל מקום לא אמרינן שבניה ממילא חללים [אף] שהרי זה נמשך ממילא שהרי היא אמרה כן ע"ע קודם שנשאת לכהן הנ"ל. וכתבתי לעיל בתשובה הראשונה שהבית מאיר שם השיג עליו דממילא בניה ספיקי חללים. ולפמ"ש יש לומר כמו דלא אמרינן כיון שהאב נאמן מדאורייתא לומר קדשתי את בתי. א"כ ממילא גם סוקלין ע"ז אלא אמרינן דלהא הימניה ולהא לא הימניה. כמ"כ יש לומר כיון דהאשה לא מהימנא רק משום שויתה אנפשה חד"א יש לומר דוקא להא נאמנת ולא נאמנת לפסול את בניה שתוליד אחר כך. ועוד דכיון שאמרה כן בעודה תחת בעלה הראשון דלא היתה נאמנת א"כ אף דמהימנא לתרומה ולאסור על כהן אחר אין נאמנת כ"כ לפסול בניה:

קיצור. (שעפ"ז אפשר להעמיד סברת הב"ש סימן וא"ו ס"ק כ"ז אף שהבית מאיר שם הקשה עליו):