ד

אלא שמ"מ אפילו לפ"ז נלע"ד דמ"מ דברי מהרא"י ורמ"א אין שייכים אלא לענין לאוסרה על בעלה ולא לענין פיסול הולד כנ"ד. דאל"כ יפלא מ"ש המהרא"י ואילו ל"א שנע"ב ה"ל עדות גמורה. איך יתכן לקרוא זה עדות גמורה דהא אשה בלאה"נ פסולה לעדות מגזה"כ. וכ"ש כשמעידה ע"ע. דאפילו איש אינו נאמן דאדם קרוב אצל עצמו כו' ואין אדם משים עצמו רשע. א"ו צ"ל דה"ק דעכ"פ דאילו ל"א שענ"ב היתה נאמנת עכ"פ לדברי הכל אפילו היא עצמה לבד לומר ט"א לאוסרה על בעלה. ולפ"ז בנדון שלו אף על פי דמיירי שמכחשת הבעה"ב שהודית לפניו מ"מ יש עדות גמורה על ידי צירוף שאסורה כהודאה והלואה. שהבעה"ב הוא עד א' דהודאה שהודית לפניו שזינתה ואילו לא אמרינן ענ"ב הרי כאן כעד א' המעיד שראה שזינתה. שהרי עד הודאה כעד הלואה דמי והחשוד שמודה שזינה עמה ה"ל עד ב' דהלואה ממש ומצטרפין. אלא שיש להקל משום די"ל ענ"ב וא"כ לו יהא שהודית אינו דומה לעד דהודאה כיון דאין כאן הודאה גמורה מאחר שי"ל ענ"ב ומש"ה כ' מאן לימא לן דאפי' כה"ג מהני טעמא דענ"ב ואף על גב דבהודית לפני ב' עדים או לפני ב"ד מהני טעמא דענ"ב אע"ג שיש עד דהודאה גמורה מ"מ י"ל דהכא עדיף טפי כיון שיש כאן עד א' המעיד שזינתה. אבל א"א לומר דס"ל למהרא"י דהודאתה מהני מדינא כעד א' עכ"פ לולי טעמא דענ"ב. דהא ליתא דממ"נ אם נאמינה מצד הודאת בע"ד כמאה עדים דמי א"כ היא לבדה נאמנת מדינא. וא"כ כשיש עוד א' לא מקרי יותר עדות גמורה כמו שלא נקרא ג' עדות עדות גמורה יותר מב' עדות. ואת"ל דלא שייך כאן הודאת בע"ד כיון דמיחייבא לבעל אם כן אינה נאמנת אפילו כעד א' ועיין בר"ן שלהי נדרים במתניתין דג' נשים דמסיק דמדינא אינה נאמנת אפילו למשנה ראשונה ע"ש אלא דתקינו רבנן כו' וא"כ גם בהצטרף עוד א' לא שייך לומר שיש כאן עדות גמורה כיון דהיא אינה נאמנת ואינה בתורת עדות בזה כנ"ל. א"ו צ"ל כוונת מהרא"י דכיון דעל כל פנים למשנה ראשונה היתה נאמנת לבדה. ולכן היתה נאסרת על בעלה בנדון שלו אף שמכחשת הודאתה כיון שיש עוד עד אחד המעיד על הזנות ה"ל עדות גמורה למשנה ראשונה עכ"פ כהודאה והלואה. אלא דלמשנה אחרונה אמרינן ענ"ב ואין הודאתה כלום ומאן לימא לן דאמרינן ענ"ב כשיש עוד עד א' על הזנות דילמא לא הקילו במשנה אחרונה אלא בהודאתה לבדה וכ"ה משמעות אאזמ"ו בתשובה הנ"ל בסופה וכיון שיצא לנו דאין כאן עדות גמורה. אלא דנקרא עדות גמורה לענין לאוסרה על בעלה למשנה ראשונה (ולמשנה אחרונה ג"כ לא הקילו כה"ג) וכבר נתבאר דלמשנה ראשונה אינה נאמנת מדינא אלא דתקינו רבנן כו'. א"כ פשיטא ופשיטא דזה לא שייך רק לאוסרה אבעלה ולא לפסול הולד דבעינן עדות ממש:

קיצור. שי"ל דגם למהרא"י אין זה עדות גמורה ממש. כ"א דרק לאוסרה על בעלה נאמנת אף למשנה אחרונה כמו במשנה ראשונה באומרת טא"ל. אבל לגבי הולד אינה נאמנת דשם בעינן שני עדים: