ה

אך מכל מקום י"ל דהיינו דוקא באם בא עליה הבעל רק פ"א משא"כ בנ"ד דהבעל בא עליה הרבה פעמים קודם אלא שאחר טבילתה לוסתה לא בא עליה רק פעם א' יש לומר דלכ"ע אין צריך הבחנה משום די"ל רוב בעילות אחר הבעל ואפשר נתעברה מהבעילה שלפני טבילתה ומה שראתה דם אחר כך אין ראיה ברורה דמקצת נשים רואות בימי עיבורן כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות בנדה (דף ז') ועוד דהא בגמ' שם אמרינן שעד שלא הוכר עוברה אינה בחזקת מסולקת דמים דמידי הוא טעמא אלא משום שראשה ואיבריה כבידים עליה כו' ע"ש. ולו יהא שזהו מיעוטא לבד מכל מקום סמוך מיעוטא להדי פלגא. דבעילה שאח"כ של הבעל וה"ל רובא. עיין בתוספות בנדה פרק כה"י (דף י"ח ע"א) ד"ה שליא ועיין מזה בס"ט סימן קפ"ז ס"ק ט"ו וכתבתי מזה במ"א. אלא שאפשר לדון בזה דהא שתוקי אסור לבא בקהל אף על גב דאיכא רובא להתירא כדאיתא בקדושין (דף ע"ג) אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ורוב כשרים אצלה. ואף על גב דהיכא דאזלא איהי לגבייהו ה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי. מ"מ הרי כתב בחה"ר שם דאכתי רובא להתירא דאי אזלי לגבה ה"ל רובא ואי אזלי איהי לגבייהו ה"ל מע"מ. נמצא הרוב להכשיר עכ"ל. ואף על פי כן אסרוהו חכמים לבא בקהל משום דמעלה עשו ביוחסין. ופירש מהרי"ט בחי' שם כדי שלא יתערב זרע כשר עם זרע פסול. ואם כן צ"ל דהא דאמרינן בסוטה (דף כ"ז) דישא בת דומה משום דרוב בעילות אחר הבעל ולא החמירו שם חכמים. הוא משום דרוב דהתם חשוב ועדיף טובא. ואם כן בנ"ד שידוע שאחר טבילתה לא בא בעלה עליה רק פ"א ואם כן אפשר שאין הרוב חשוב כל כך יש להחמיר בו גם כן מדרבנן. אלא שמ"מ י"ל דכיון דמשום מעלה דיוחסין לחוד החמירו בו. אם כן לא בעי הבחנה לכתחלה כיון שאפשר לא נתעברה כלל כנ"ל וצ"ע. ומיהו בלאה"נ י"ל דהפנ"י שם כתב בקדושין (דף ע"ג) דהתם לא חשיב רובא וכן משמע בהפלאה ספ"ק דכתובות (דף ט"ו) והיינו משום כיון דהספק הוא בזה הענין עצמו אי איכא רובא או לא משא"כ בנ"ד. אך בספ"ק דכתובות משמע דבעיא תרי רובי ליוחסין ועי' ב"ש ססי' ו' דלאו דוקא ליחוס כהונה. אך לפמ"ש הב"ח שם וכן פרש"י דמשום גזירה לחוד נגעו בה אם כן מוכח דהיכא דלא שייך גזירה בחד רוב סגי וא"כ בענין רוב בעילות אחר הבעל ש"ד אף בנ"ד. אמנם הב"ש שם כתב דבעינן תרי רובא מדינא משום מעלה דיוחסין. ולדבריו הא דברוב [בעילות] אחר הבעל בחד רוב סגי צ"ל משום דהוא רוב חשוב אם כן צ"ע בנ"ד. אפס שדוחק לחלק בין רוב בעילות אחר הבעל לפירש א' מצפורי. ולפיכך צ"ל דבאשה היושבת תחת בעלה הקילו יותר לסמוך ארובא משום דהוי כמו רובא וחזקה עי' סי' ד' סכ"ט בהג"ה. ואם כן בנ"ד נמי יש להקל מה"ט. ועי' ביבמות (דף קי"ט סע"א ורע"ב) ועי' בהפלאה דף ט"ו השיב על הב"ש והעלה דמשום גזירה בעינן תרי רובי כנ"ל בשם הב"ח. רק לשטת הרמב"ם לחוד העלה דמשום מעלה דיוחסין בעינן תרי רובי בלא גזירה וכבר נודע שהר"ן ושא"פ השיגו אהרמב"ם ועי' ב"ש ססי' ו' ששני שטות הם דלא כהרמב"ם והם רוב הפוסקים אם כן אפילו את"ל דלרמב"ם יש להחמיר בנ"ד אם נתעברה. מכל מקום יש לסמוך ארוב הפוסקים דבשל סופרים הלך אחר המיקל כ"ש בתר רוב הפוסקים. ועוד דגם להרמב"ם יש להקל כנ"ל. דעל כרחך צריך הוא לחלק בין רוב דפירש א' מצפורי דלא מהני לרוב בעילות אחר הבעל והחילוק ההוא יש לאומרו גם כן בנ"ד:

קיצור. מכל מקום בנד"ז יש לצרף גם כן מה שהיתה תדירה עם בעלה קודם וסתה. ואף אם זהו רק מיעוטא שתתעבר ואחר כך יהיה לה וסת מכל מקום מצטרף לפלגא דחד בעילה של הבעל וה"ל רובא נגד בעילה של הבועל. ואף על גב דבאיסור יוחסין לא מהני רובא מכל מקום י"ל באשה היושבת תחת בעלה שפיר אזלינן בתר רובא דאל"כ יהיה קשה מהדין שבש"ע סי' ד' סט"ו ועמ"ש לקמן ססע"י [ו]: