א

ביבמות פ"ז דס"ז ע"א מפרש לאיש זר בשתי אופנים האחד שנבעלה לפסול לה כגון נתין חלל וממזר. פסלה מן התרומה. ומלהנשא לכהונה עולמית. הב' כפשוטו שנשאת לזר היינו ללוי או לישראל שכל זמן שהיא נשואה לו אינה אוכלת בתרומה וכדתנן פרק יש מותרות דפ"ה סע"ב בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה ופירש רש"י דלויה נמי לענין תרומה זרה היא. לפ"ז פשוט דהאי זר קאי גם כן על תלמיד חכם ואפילו חכם גדול הרי זר הוא אצל תרומה כישראל עם הארץ. וכדפרש"י בפ' בתרא דכתובות דק"ה סע"ב גבי וכי אלישע אוכל ביכורים היה והלא לא כהן היה. והיינו כדתנן ר"פ שני דבכורים התרומה והבכורים חייבים עליהם מיתה וחומש ואסורין לזרים. הרי אפילו אלישע הנביא נקרא זר לענין אכילת תרומה ובכורים. והתוספות שם שכתבו א"צ לידחק כפרש"י. כוונתם רק משום שי"ל שהרבה תלמידים היו לו לאלישע שהיו כהנים ולהם היה מביא הבכורים וע"כ פירשו וכי שומרון מקום ביכורים היה. כן כתב הפנ"י שם. ואף על פי כן כתב דפשטא דברייתא משמע כפרש"י ועוד דאיסור זרות חמור טפי מאיסור חוץ לחומה יעו"ש וכן בשט"מ פירש כמה שכתב רש"י. ועפ"ז אפ"ל קצת טעם להא דאיתא ספ"ג דפסחים ד' מ"ט סע"א אמר רב כהנא אי לא נסיבי כהנתא לא גלאי. ופרש"י רב כהנא גלה מבבל לא"י כדאמר בהגוזל ומאכיל דף קי"ז. ולכאורה קשיא טובא מדוע יחלוק על הא דא"ר יוחנן שם דאף על גב דבת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה היינו בישראל עם הארץ אבל בת"ח כש"כ שתורה וכהונה מעשרתן. וכן קשיא על הא דר' יהושע נסיב כהנתא חלש כו' ע"ש. והרי משנה שלימה אומרת כן סוף הוריות כהן קודם ללוי לוי לישראל כו' בד"א בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר ת"ח וכה"ג עם הארץ ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ. ובגמרא שם משום שנאמר יקרה היא מפנינים יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים. וכ"פ בטוש"ע י"ד סימן רנ"א ס"ט. ובירושלמי שם סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא. א"ר אבין אף לישיבה. אלא י"ל טעמו דרב כהנא. דכיון דהא דבת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה שמענו מהך קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר. וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה או גרושה וזרע אין לה. וכדפרש"י שם דהיינו שאין זיווגה עם איש זר שאינו כהן עולה יפה וכיון דהאי איש זר מוכרח דקאי אף על ת"ח כנ"ל והכי הוא פשטא דקרא. א"כ גם מה שלמדנו מן הסמיכות דפסוק ובת כהן כי תהיה אלמנה וכו' קאי ג"כ אף על בת כהן הנשאת לזר ת"ח. שאף על פי כן אין זווגן עולה יפה. והיינו מהטעם שכתב רש"י שם לעיל מיניה בת כהן צריכה להנשא לכהנים ולא לפגום משפחתה ולהנשא לישראל עכ"ל. וס"ל דמה שזה הישראל הוא ת"ח אף שקודם לכה"ג עכ"ז אינו שייך לנשואי כהנת כמו דאין זה שייך כלל לענין אכילת תרומה:

קיצור. י"ל טעמו דרב כהנא פסחים מ"ט א' משום דמוכרח דפסוק ובת כהן כי תהיה לאיש זר קאי אף גם על ת"ח ע"כ גם הסמיכות דפסוק השני יש לומר קאי גם אכה"ג. ולא דמי למתניתן דסוף הוריות כי נשואין שאני: