ג

וגם בכתובות פרק אע"פ דף נ"ז ע"ב אמרינן ד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה כו'. משא"כ גבי שומרת יבם אמרינן שם דף נ"ח ע"א מ"ט קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא. הגם שר"ת פירש בתוס' שם דהך דרשה אסמכתא בעלמא היא ומדאורייתא מיכל אכלה. מכל מקום בשט"מ שם הביא שרבינו יצחק בעל התוס' והר"ר יונה חלקו על ר"ת וס"ל כפרש"י וכפשטא דגמרא. אלא שהביא השט"מ שם הרשב"א ועוד גדולים דס"ל כר"ת ועוד דבמתניתין דשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה ביבמות (דף מ"א) דמשום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן כו' ופירשו בגמרא דף י"ח ע"ב דהיינו משום דס"ל יש זיקה ועיין ברש"י ותוס' דף י"ז ע"ב. ועכ"ז הרי פירש הרשב"א בחידושיו דף מ"א בד"ה עוד אני חוזר וז"ל ומסתברא לי דודאי דינא הכי דאין אירוסין דבתר זיקה דוחין ביבמה דחייה גמורה למ"ד יש זיקה והיינו דתנן אומרים לו המתן כו' ומיהו משמע דדוקא מדרבנן בעלמא וכדבעינן למכתב קמן בס"ד עכ"ל. אבל מדאורייתא האירוסין של זו דוחה לגמרי הזיקה של אחותה אף על פי שקדמה הזיקה להאירוסין וכן משמע בתוס' (דף י"ח ע"ב) ד"ה שומרת יבם נראה כנושא אחות זקוקתו. נראה דייקא. דאילו מדאורייתא נדחית הזיקה על ידי האירוסין. וכן משמע בהרא"ש פ' החולץ סי' כ"ג ובטור ססי' קנ"ט גבי אבל אם קדשה קודם לכן כו' לא גזור רבנן. מכלל דגם בקידשה אחר כך אינה רק גזירה דרבנן. ואם כן מכל הלין מוכח דזיקה דיבמה קלישא טפי טובא מדין אירוסין אפילו למאן דאמר יש זיקה. וצ"ע לר"ת דלעיל דס"ל דאכלה בתרומה מדאורייתא משמע דמדאורייתא יש זיקה. ואם כן הרשב"א דס"ל התם כר"ת לכאורה סותר א"ע לכאן. ואפשר אף על גב דזיקה דאורייתא עכ"ז לא דמי לאירוסין ולכן האירוסין של אחותה דוחין זיקתה. וז"ל השט"מ דכתובות אבל מדאורייתא מיכל אכלה דמכל מקום קנינו הוא ומיגד אגידא בי' עד שיתירנה בחליצה עכ"ל אם כן אפילו לפי זה אין לתמוה אם קלישא טובא מאירוסין דהא מכל מקום אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה. ובהרמב"ם פ"א מה' יבום הי"ג גבי וכל האסורין האלו מדבריהם משמע בהדיא דענין יש זיקה היינו רק מדרבנן וכן בדין מאחר דרב ס"ל דלגמרי אין זיקה. וזה דלא כר"ת וסיעתו דמיכל אכלה מדאורייתא. דאם כן אמאי פשיטא ליה דהא דיש זיקה אינו רק מדרבנן. וכן משמע עוד בהרמב"ם פ"ח מה' תרומות דין ה' וזה עדיין לא קנאה משמע דמדאורייתא לא אכלה. מה שאין כן גבי אירוסין כתב בדין ח' שמא תאכיל כו' ופרק ו' דין ג' כתב שהרי היא קנינו אבל אסרו חכמים כו' ע"ש:

קיצור. ועוד דארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה. ושומרת יבם אינה אוכלת מדאורייתא לדעת רש"י והרמב"ם ור"י והרר"י. וגם שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה הקדושין דוחין הזיקה מדאורייתא. אלמא ארוסה חשיבא אשתו טפי משומרת יבם מדאורייתא:

והנה בש"ע סי' א' ס"י דבארוסה לא גזר ר"ג אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור. וכתב הב"ש דמשמעות הגה זו דרשאי לישא אחרת אם אינו רוצה לכנוס הארוסה אלא דחלק על פי' זה. אבל בט"ז שם ססי' א' ס"ק ט"ו כתב וז"ל נראה לפרש דגם אם אירס אשה ואין רוצה לכנוס אלא לפוטרה מותר לישא אחרת קודם הגט כו'. ודלא כב"ש שנכנס בדוחק לפרש בע"א עכ"ל וכמדומה שזהו מהמגיה. מדכתב ודלא כב"ש. והבית מאיר הביא שכן כתוב בהדיא בתשובת מהרמ"פ סי' י"ד. אף שעכ"ז הוא ז"ל מסכים לפירוש הב"ה דבריו דחוקים ועוד דסוף סוף אף להב"ה צ"ל דחר"ג שלא לגרש בע"כ לא שייך בארוסה אם כן כיון דארוסה ל"ד לנשואה לענין חר"ג י"ל שזהו לענין שלא לישא עליה. וזהו דעת הח"צ בפירוש הרמ"א. וכן פסק בתשובת שבו"י ח"א סי' צ"ב והביא כן בשם תשובת דברי ריבות סי' ש"ה ותשובת מהרשד"ם חא"ה סי' ע"ח. ולכאורה יש למצוא קצת סמך לזה לפי מה שכתב הב"ש עצמו ס"ק כ"א בשם הגמ"ר דכתובות סימן רצ"א דתקנת רגמ"ה משום קטטה תיקן ולא משום דררא דאיסורא. ולשון קטטה נזכר בגמרא ביבמות (דף ק"א ע"ב) בלשון אל תכניס קטטה לתוך ביתך וכדפירש רש"י ביבמות דף ק"ו סע"ב ובסנהדרין דף מ"ט ע"ב. והנה בפ"ק דיומא (דף י"ג ע"א) איתא דארוסה לא נקראת ביתו כל כמה דלא כניס לה ע"ש. ולהכי יש לומר שאינה בכלל תקנת רגמ"ה. והח"צ בתשובה סי' קכ"ד הקשה על רמ"א מתשובת מיי' דשייכי לס' נשים סי' ל"ד ומתשובת מהרי"ל סי' ק"א דס"ל דגם בארוסה יש חר"ג שלא לישא אחרת ואאזמו"ר נ"ע בסוף תשובותיו דחה ראייתו. והנה בהגמ"ר דכתובות סי' רצ"א השיב הרב רבינו אביגדור כ"ץ דבמדינתינו שנהגו שלא לייבם כלל דקיי"ל כאבא שאול ואין לו עליה זיקה אלא להצריכה חליצה. וזיקה קלושה כי האי ל"ד אפילו לארוסה וכמאן דליתיה דמי לגבי גזירת הגאון כי לא גזר הגאון בשניה אא"כ ראשונה ראויה לכונסה מה שאין כן הכא דאנן סהדי שלא יכנוס אלא יחלוץ עכ"ד ופירש הח"צ בתשובה סימן קט"ז דההגמ"ר ס"ל שבארוסה שייך תקנת ר"ג ואף על פי כן ס"ל דביבמה ליכא תקנת ר"ג ומותר לישא אחרת קודם שיחלוץ. והנה בד"מ סי' קנ"ט סק"ה משמע שהבין מהגמ"ר דלאו משום שקדמו השידוכין לנפילת היבמה התיר מדכתב אמנם בהגמ"ר כו' רק בש"ע עשה פשר להשוות הדיעות. ועוד נראה דהגמ"ר סבירא ליה כפירוש ר"ת דשומרת יבם אכלה בתרומה מדאורייתא כמש"ש בהדיא אוכלת בתרומה כו'. אם כן לפי זה צריך לומר דיש זיקה מדאורייתא והתימא על הח"צ שהחליט דזיקה אינו אלא מדרבנן לכולי עלמא דאם כן איך חשיבא קנינו מדאורייתא לפירוש ר"ת וסיעתו. אבל לדידן דרש"י ור"י והרמב"ם והרר"י סבירא להו דמדאורייתא היבם אינו מאכיל בתרומה ואם כן ודאי יש לומר דהזיקה אינו אלא מדרבנן ואם כן ודאי יש לומר דבזיקה קלישא כהנ"ל דאנן סהדי שלא ייבם מאחר דקיי"ל ונהגינן כאבא שאול לא שייך תקנת ר"ג אפילו לא קדמו השידוכין. ועוד מאחר שהיבמה זקנה טובא עד שאינה בגדר שיהיה לה בן אם כן הרי הגמי"י פ"א מה' יבום סבירא ליה דאפילו למאן דאמר מצות יבום קודמת מכל מקום בכה"ג כופין לחלוץ הובא בד"מ סימן קס"ה סק"ג. וכ"ש לדידן דס"ל בלא"ה דמצות חליצה קודמת. וע' ב"ש רס"י קס"ה. אם כן בהתוסף זה על המנהג הפשוט יש לומר יותר שאין כאן חשש תקנת ר"ג. ומכל מקום למעשה לא היה ראוי להקל אילו היה אפשר לחלוץ קודם. אבל מאחר שהיבם דירתו רחוק מהיבמה חמשים פרסאות והיא אינה רוצה בשום אופן לבוא למקומו לחלוץ כי לא איכפת לה כלל מאחר שהיא סבתא גדולה. אם כן לחייב היבם לילך למקומה לחלוץ זה יש לומר ודאי אינו מחוייב דהא קיי"ל ס"פ זה בורר דהיבמה מחוייבת לילך אחר היבם. וכשהיא מסרבת על זה הוי לה כעין מורדת. כ"ש שהיבם מברר שא"א לו לילך לעירה. ואם כן הוא אנוס בזה. ועדיף זה מאונס שבתשובת ח"צ סי' קט"ז דהתם הקטן אינו רדוף להנשא ומי מכריחו כו'. וכמו שהשיג על זה מה"ט אאזמו"ר הגאון ז"ל בתשובה המתחלת ע' תשובת ח"צ. עד אין להקל בו באונס דלא שייך בו אלא בגדול עיין שם. מה שאין כן הכא דאי אפשר ליה לישב בלי אשה אין להחמיר עליו לעגנו: