א

סימן ח

השאלה מבוארת בסוף התשובה:

משנה פרק הבא על יבמתו (דס"א ע"א) אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס. ובגמרא מניין כו' תלמוד לומר יקח אשה. ופרש"י בתולה מעמיו יקח אשה האי אשה לא אצטריך אלא לדרשה. אי הכי שומרת יבם נמי. (פי' ומדוע תנן שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה להיות כה"ג אף על פי שעשה בה מאמר ה"ז לא יכנוס). ומשני אשה ולא יבמה. ומזה הוכיח בתשובת ח"צ סימן קט"ז דלפי מה שכתב הב"י ורמ"א בש"ע אה"ע סי' א' סעיף יו"ד דבארוסה לא החרים ר"ג. אם כן מכ"ש ביבמה. דהא קמן דארוסה אשה מיקריא אבל לא יבמה ואם בארוסה דמיקריא אשה אף על פי כן אמרינן דלא תיקן עליה רגמ"ה. ביבמה דלא מיקריא אשה לא כ"ש. ואין לומר שאני התם דגלי קרא חדא. דאי ס"ד דיבמה בעלמא מקרי טפי אשתו מארוסתו תיקשי מה ראית לרבות ארוסתו ולהוציא יבמתו איפוך אנא כו'. אלא ודאי ממשמעותא דאשה ממילא נתמעט יבמה שהרי אין דינה כאשת איש ואינה בכלל אשר ינאף את אשת איש הנאמר בתורה אבל ארוסה היא בכלל אשת איש עכ"ל. ולכן חלק על מה שכתב רמ"א בהג"ה בסי' קנ"ט ס"ה בשם תשובת מהר"י מינץ דעכשיו בזמן הזה דאיכא חר"ג שלא לשאת שתי נשים אם נפלה לאחד שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו עד כאן לשונו. והנה כתב רמ"א ודוקא שלא היתה משודכת לו כבר כו' ואם כן הח"צ מתיר אף כה"ג שמתחלה נפלה לו היבמה ואחר כך עשה השידוך וכן משמע שהיה המעשה שנשאל הח"צ עליה. ועיין בד"מ סי' קנ"ט סק"ה וע' באה"ט סי' א' ס"ק כ"א. קיצור. הח"צ סי' קט"ז חלק על רמ"א באה"ע סי' קנ"ט ס"ה בשם ר"י מינץ. הג"ה. ואפ"ל מהר"י מינץ לשיטתיה אזיל בתשובה סי' י' דס"ל מצות יבום גדולה ממצות פריה ורביה וכבר חלקו עליו והשיגוהו בזה. וכמ"ש מזה בתשובה אחת: