ח

מיהו כ"ז באין לו בנים. אבל ביש לו בנים לכאורה ליכא טעמים הנ"ל. אך באמת מבואר בתה"ד ססי' רס"ג דאיסור זה דלישב בלא אשה (אפילו קיים כבר פו"ר) חמור ממצות יבום ע"ש דאין דוחין זה מפני חשש קטטה. ומיבום לחליצה דוחין יעו"ש. והובא להלכה בהרמ"א בהגהת ש"ע סי' א' ססעי' ח' ע"ש:

והנה לכאורה יש לומר איך אפ"ל דחר"ג חל גם כן במקום מצוה הא דינו כשבועה לדעה הראשונה שהובא בש"ע י"ד סי' רל"ט סעיף ג' בהג"ה. והגם שרמ"א שם הביא וי"א הנה המעיין בתשב"ץ ח"א סי' צ"ג יראה דס"ל בפשיטות דדינו כשבועה וכ"ה בסי' צ"ד. וכ"ד הריב"ש סי' צ"ח. וא"כ אין שרש לדעת הי"א. ודברי הש"ך שם תמוהים דמה ענין נידוי זה להריני עליך או אתה עלי חרם שבמשנה דמ"ז (ער"ן שם) ורפ"ק דנדרים. ופרש"י במשנה דף י"ח ע"ב אם כחרם של שמים נדר כו' דר"ל קדשי בדק הבית. ומה ענין זה לנידוי שהאדם מקבל אעצמו או נידוי צבור דודאי אין לו רק חומר שבועה. והנה שבועה אינה חלה ע"ד מצוה. ונצטרך לומר דמשום כולל דברים המותרים עם דברים אסורים אתינן עלה. והנה הרז"ה פליג אהרי"ף כמבואר בר"ן סוף פסחים. אמנם הגם דכל הפוסקים תפסו כמ"ש הרי"ף דבכולל חייל גם כן אדברים אסורים. שלא יעבור בקום ועשה. ועש"ך י"ד סי' רל"ו ס"ק ט"ו דס"ל דאין חילוק בין עשה לל"ת רק אפילו אל"ת חייל שלא יעבור בקום ועשה. מ"מ מקום הי' לומר דדוקא לגבי אדם אחד שייך לומר מיגו דחייל עליה איסור בדבר המותר חייל גם כן בדבר האסור. אבל לא לומר מיגו דחייל על אדם זה חייל גם כן אאחר. וע' שבועות (כ"ד ב') דהחילוק בין איסור כולל לאיסור מוסיף משום דאיסור מוסיף הוא בחתיכה אחת ואיסור כולל בב' חתיכות ולכך אף לדידן דאית לן איסור כולל היינו דוקא כשהנאסר הוא א' ר"ל אדם א' מיגו דנאסר בהיתר נוסף גם כן וחל איסור לדידיה גם כן על האסור לו. משא"כ לומר במיגו מאדם לאדם. אך י"ל דהכא גם כן אדם א' מתוך שחל עליו איסור לישא אחרת בזמן שאשתו בריאה חל גם כן לישא אחרת בזמן שנשתטית. אך ג"ז צ"ע מנ"ל דאמרינן מיגו מזמן לזמן דהא לא דמי לאיסור כולל דגמרא דהיינו אזמן אחד. מיהו מצה וסוכה לכאורה הם ב' זמנים דמיגו דחיילא שלא יאכל מצה כל השנה חייל ג"כ אפסח. ומ"מ י"ל דלא דמי דהתם ודאי יהיה הפסח אבל הכא מי יימר דתשתגע כו'. ועוי"ל התם יש גם כן בפסח מצה שאינה של מצוה וסוכה פסולה הלכך מיגו דחייל ע"ז כו' ודוחק:

ונניח זה. כבר נתבאר דרוב הפוסקים ס"ל דר"ג לא גזר במקום מצוה ואפילו למ"ד דגזר במצות יבום י"ל דלא גזר במקום פו"ר ולשבת כו'. כיון דמצינו בגמרא גבי עבד חשו לזה ב"ש וב"ה וכופין את רבו כו' איך ס"ד שר"ג יגזור ע"ז. ותו שי"א דעכשיו כלה החרם ואינו רק מנהג כהובא בש"ע סי' א' וכמו שכתב הלבוש שם. והגם שהח"ץ סי' קכ"ד כ' דחר"ג נוהג גם כן עכשיו י"ל דהוי תקנה ולא כחומר ח' ממש דהא מצינו בט"ז סי' קי"ט כתב גם כן דנתמעט האיסור וכן כתב בתשובת חתנו דושה"כ הנ"ל. ותו דאפילו נניח דגזר. מנ"ל דיחמיר אף שאין לו כתובה שישב עגון כל ימיו דילמא לא החמיר שמחוייב להשליש הכתובה רק כשיש לו ולא כשאין לו. וכשאין לו סגי בהתחייבות כאותה ששנינו בגיטין פ' השולח גבי חצי עבד וחצי ב"ח שכופין את רבו לשחררו וכותב שטר על חצי דמיו. הרי סגי בשטר דכיון שאין לו מעות אינו מחויב לבטל מפו"ר בשביל זה וה"נ כן. ועוד הנה בלא"ה החמ"ח סי' קי"ט ס"ק י"ב תמה על חיוב השלשת הכתובה כו'. ע"כ מסתבר שאין להחמיר כשאין לו. מה גם למ"ש בספר בית מאיר בסי' א' תירוץ על קושיית החמ"ח וז"ל ומה שהוקשה להחמ"ח על הכתובה לע"ד פשוט כיון דמתירים לו. ולכשתשתפה בדין תתבע הכתובה וגרושין אולי אז יטעון אין לי או באמת לא יהיה לו ותלקה העניה לכן מחוייב לייחד הכתובה עכ"ל וכן כתב בתשובת צ"צ ססי' ס"ז כמש"ל. דלפ"ז דוקא כשיש לו שייך לומר כן אולי אחר כך לא יהיה לו ותלקה כו' משא"כ כשעכשיו גם כן אין לו סגי בהתחייבות:

אך זאת ודאי מחויב לה בכל חיובי ממון מזונות וכסות. וכדין הנזכר בש"ע סי' ע' ס"ג. וכשישא אחרת ה"ל כאילו יש לו שתי נשים בזמן הגמרא שמחויב לזון שתיהם בשוה. ומאחר שחייב לה מזונות וכסות. אם כן כשישליש הכתובה אזי הריוח מהממון שייך לו למזונותיה. כמ"ש החמ"ח סי' קי"ט ס"ק י"ב. והמותר שלא יספיק הריוח ישלם מביתו:

קיצור. עוד חקירה בענין חר"ג אם שייך במקום מצוה ועוד טעמים שלא החמיר כשאין לו לשלם הכתובה:

עוד מצאנו מד"ק של רבינו ע' חמ"ח סי' קי"ט סס"ק י"ב ובב"ש שם סק"ח ובסי' א' סס"ק כ"ג דאף שישליש המאה רוכ"ס חייב לה בכל חיובי ממון מזונות וכסות רק שהריוח מן המאה רו"כ יהיה לו. וזה הריוח יתן לאחיה עבור שיחזיק אותה. ואם לא יספיק ראוי שיתחייב עוד איזה סך קטן מדי שנה ערך שמונה או עשרה רו"כ שיהיה על רפואתה וכה"ג. והמאה רו"כ עצמן יהיו ביד שני שלישין בטוחים חמשים אצל א' וחמשים אצל השני. ולא ביד אחיה כלל. כי מאחר שצריך שתהיה הכתובה מוכנת בכדי שכשתשתפה תמצא הכתובה מוכנת. א"א שיתנוהו ביד אחיה. כי הוא יטעון שמחזיק אותה והכל שלו. ולכשיקויים כנ"ל. והיינו כשיתקשר אחיה שיחזיק אותה והבעל יתחייב גם כן כנ"ל אזי אפשר לפענ"ד להתיר לו אם יסכימו גדולי המורים וע"פ מאה רבנים: