ה

ואפשר כך י"ל בנדון של העה"ג דנהי דכשלא קיים פ"ו יכול לישא אשה על אשתו אף על גב דלא מצי למיקם בסיפוקייהו ואין זו יכולה לעכב עליו כשאר נשים. משום דיכול לומר לה הא לך גיטך (שמחוייבת לקבלו) ותהיה הכתובה חוב ואין לך מזונות. מכל מקום אם תשיב אמריה לו שאין רצונה להתגרש בלי כתובה ובלי מזונות רק ישא אחרת עליה ויתפרנסו ממנו שתיהם בצמצום גדול הדין עמה. מאחר דבעלמא אין אדם יכול לגרש אשתו עד שישלם הכתובה רק שמותר לו לישא אחרת אע"ג דאי אפשר למיקם בסיפוקייהו ואין זו יכולה לעכב עליו דמחוייב לקיים הרמנא דמלכא מצות פו"ר ואדעתא דהכי לא התחייב לה שלא ישא כו' אבל מכל מקום גם היא אינה מחוייבת לקבל הגט. ול"ד לנכפה דהתם ברור שמום בה משא"כ הכא שמא הוא לא זכה כו'. והלכך מחוייב ליתן לה גם כן מזונות כפי שתשיג ידו ר"ל שיאכלו הוא והיא ואשתו השנייה שיקח בשוה. רק שאינה יכולה לעכב עליו שלא ישא אחרת משום דאי אפשר לו למיקם בסיפוקייהו. דעל זה אינה יכולה לעכב. ועיין בהריב"ש (סי' צ"א) דכתב וז"ל אלא דאי לא אפשר ליה למיקם בסיפוקייהו והיא רוצה להתגרש יוציא ויתן כתובה אם יש לו. ואם אין לו תהיה כתובה חוב עליו עד שיהיה לו עכ"ל ומלשון והיא רוצה משמע דבדידה תליא. ויש לפרש דהיינו דבדידה תליא שמחוייב ליתן לה גט. משא"כ כשאפשר לו למיקם בסיפוקייהו אף על פי שרצונה להתגרש אינו מחויב ליתן לה גט. אך אפשר לומר דקאי גם כן על אם אין לו לשלם כתובתה אזי גם כן בדידה תליא שלא להתגרש וישא גם כן אחרת עליה ומוסכמת לחיות עמו חיי צער כענין מה שכתב החמ"ח והב"ש סי' א' ס"ט. אך כל הפוסקים לא הבינו כן בהריב"ש דהא כתבו משמו להפך דאף כשאינה מחוייבת לקבל הגט אינה יכולה לעכב קבלת הגט אף שאין לו הכתובה. אם כן מפרשים מה שכתב הריב"ש והיא רוצה להתגרש. דבדידה תליא. היינו שיכולה להכריחו ליתן הגט. ולא להפך שיכולה לעכב הגט. כי אף שהיא מוסכמת לחיות חיי צער מכל מקום השנייה לא תנשא לו. אך בדברי העה"ג אפ"ל דס"ל כן. ולפי זה שפיר קאמר העה"ג שאינו מחוייב כו' רצה לומר אם אינו רוצה לישא אחרת מה"ט דאי אפשר לו למיקם בסיפוקייהו וימותו ברעב ולגרש זו גם כן אינו יכול כיון שאין לו הכתובה והיא מוסכמת לישב תחתיו אף שישא אחרת אלא שהמניעה ממנו והוא אינו רוצה לישא אחרת אין החיוב עליו דוחי בהם כתיב. והא דמשמע בתשו' הרא"ש הנ"ל דמחוייבת לקבל גט בלי כתובה היינו בנכפית דוקא שא"א לו לדור עמה כו'. אך זהו דוחק מטעם הנ"ל דכיון דא"א לו למיקם בסיפוקייהו יוכל לטעון שלא תרצה אשה אחרת להנשא לו. כי אפילו בשיכול למיקם בסיפוקייהו כתב הנ"י על המשנה שהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל. וז"ל ופירש אינו רשאי לבטל שכופין אותו לגרש משום קיום מצות פריה ורביה כו' ואם האשה טוענת שלא תצא וניחא לה שישא אחרת עליה יכול הוא לומר דכל היכא דאגידא ביה לא יהבי ליה אתתא עכ"ל הביאו הב"ש סי' קנ"ד ס"ק כ"ג. וא"כ כ"ש כשאינו יכול למיקם בסיפוקייהו יש לומר כן. ועיין בכתובות פרק אף על פי (דס"ד ע"א) כיון דאגידא בי לא יהבו לי אתתא אחריתא. מיהו יש לחלק דהתם בנדון דהנ"י מיירי כשרוצה ליתן כתובה אז הוא דאינה יכולה לעכב. וכ"מ מהרמב"ם פט"ו מה"א והש"ע סי' קנ"ד ס"י יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד כו'. משמע דכשאין נותן כתובה א"י להוציא רק לישא אחרת כו'. מיהו שם מיירי ביש לו ליתן כתובה כו':

קיצור. לכאורה יש לומר דכוונת העה"ג דאם אין רצונה להתגרש אף שא"א לו למיקם בסיפוקייהו. אינה מחוייבת להתגרש ויוכל לישא אחרת כעין מ"ש החמ"ח וב"ש בסי' א' סעיף ט' שיזונו בדוחק. ולכן אם אינו רוצה בזה אינו מחוייב לישא אחרת. אך עצם הדין אינו נכון דנראה דמחוייבת לקבל הגט אף בכה"ג ודעת העה"ג צע"ג: