ד

ומאחר שנתבאר דהיכא דמחוייבת לקבל גט משורש הדין. אינה יכולה לעכב מלקבל הגט מחמת שאין לו לשלם הכתובה ותשאר הכתובה חוב עליו. לפ"ז יש לתמוה על מה שכתב בתשובת עה"ג סי' נ"ג וז"ל ואין סברא כלל שאם לא קיים פ"ו מחוייב לישא אשה אף על גב דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו כי וחי בהם כתיב ולא שימות הוא ואשתו ברעב עכ"ל. דלכאורה נ"ל דודאי מחוייב לישא אשה אף על גב דלא אפשר לו לפרנס שתיהם מ"מ יגרש זו וישא אחרת ואף על פי שאין לו לשלם כתובתה תהיה הכתובה חוב עליו כמו שכתב הרא"ש גבי נכפית. וה"ה כששהה עמה עשר שנים ולא ילדה. ובודאי שאינו מחוייב גם כן לזונה. וכדמשמע מתשובת הרא"ש ריש כלל מ"ב שכתב על הכתובה. והנמצא אתו יתן והמותר כאשר תשיג ידו כו' ולא הזכיר כלל שחייב במזונותיה. ולכאורה היה נראה לומר דעה"ג אזיל בשטת הסוברים דמי שגירש אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה. כמו שכתב הטור רסי' צ"ג ועיין ב"י שם ובב"ש סק"ד משום הכי אף שחייבת לקבל הגט ותהיה הכתובה חוב. עכ"פ חייב במזונותיה. ולכן כשאינו רוצה ליקח אחרת מחמת זה הוא פטור דוחי בהם כתיב כו'. אך קשה דהא הרא"ש הוא מקור הסוברים שטה ההיא ועכ"ז משמע בתשובה הנ"ל דאינו חייב במזונותיה אף שלא סילק כל הכתובה אשר ע"כ צריך לחלק בחילוק נכון לענ"ד. והוא דמבואר בב"י אה"ע רס"י צ"ג דהטעם שחייב במזונותיה כל שלא סילק הכתובה שהוא מחמת תקנה שתקנו כדי לייפות כח האשה לתת לה כתובתה בעין יפה. ולפ"ז היכא שאין לו לשלם הכתובה וגם מחוייבת לקבל הגט אין להצריך לזונה וזהו טעמו של הרא"ש בתשובה הנ"ל. לפ"ז בנדון של העה"ג גם כן אם מחוייבת לקבל הגט אין לחייבו במזונות:

קיצור. ומזה יש השגה על תשובת עה"ג דכתב במי ששהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה דאינו מחוייב לישא אחרת (לזמן הש"ס) כשא"א לו לזון שתיהם. דודאי מחוייב לישא אחרת ואם א"א לזון שתיהם יגרש זו דכשם שאינה יכולה לעכב הגירושין מחמת הכתובה. כמ"כ מחמת מזונות: