ג

והנה כיון שהאחרונים החמ"ח והב"ש והג"פ והפר"ח מסכימים עכ"פ לדינו של הרא"ש דבמחוייבת מהדין לקבל הגט יוכל לגרשה אף שאין לו הכתובה. הנה בנד"ז שנשתטית ודאי שוה לדינו של הרא"ש באשה נכפית. דשוטה גרע מנכפה. ועכ"פ לא עדיף מיניה. (ועי' בב"מ פרק האומנין דף פ' ע"א). שהרי א"א לו לדור עמה ואין לך מום גדול מזה. ואף על פי שאדרבה שהרי אי אפשר לו לגרשה דשוטה אינה מתגרשת. מכל מקום לענין שישא אחרת הרי אנו רואים זו כמחוייבת לקבל הגט. ואם כן יהא בעינינו היתר נשואין לו לישא אחרת כאילו יגרש לזו. וכשם שאילו היתה בת גירושין לא היתה יכולה לעכב מצד הכתובה ותהיה חוב עליו. אם כן עכשיו נמי לענין ההיתר לישא אחרת הרי כתובתה של זו ישאר חוב עליו. דהא עכ"פ מה שנושא אחרת לא גרע מאם מגרש לזו. שהרי הטעם שמחויב להשליש הכתובה היינו משום שמא תשתפה ויצטרך לגרשה מצד חרם דרגמ"ה ושמא לא יהיה לו לפרוע כתובתה ותשאר הכתובה חוב עליו כו' כמ"ש בצ"צ ססי' ס"ז. בד"ה ומסברא דהרי ר"ג מ"ה. וז"ל דלמא היום או למחר תתרפא ותשתפה ויצטרך הוא לגרשה מצד החרם דרגמ"ה ושמא לא יהיה לו לפרוע כתובתה ותשאר הכתובה חוב עליו ואם כן האיך אנו ב"ד מפקיעין זכותה שתצא ממנו בגט ולא תגבה כתובתה רק תשאר עליו חוב עכ"ל. וזהו דוקא כשיש לו עתה להשליש סך כתובתה אם כן כשאינו משליש אנו מפקיעין זכותה כי שמא אח"כ בעת שתתרפא לא יהיה לו. אבל בנד"ז שגם עכשיו אין לו כלל לשלם הכתובה אם כן אין מפקיעין זכותה כלל שהרי אילו היתה עכשיו בת גרושין רק שהיה בה מום גדול שמחוייבת לקבל הגט כמו נכפית שבתשובת הרא"ש כלל מ"ב ססי' א' לא היתה יכולה לעכב קבלת הגט וע"כ תשאר הכתובה חוב עליו. אם כן גם זו שאינה בת גרושין כיון שהמום גדול יותר אינה יכולה לעכב שלא ישא אחרת. דהא מה שנושא אחרת לא גרע לה מאם היה מגרשה עכשיו לגמרי:

קיצור. שגם לפי מה שכתבו האחרונים לא כהריב"ש אלא כתשובת הרא"ש. מכל מקום מוכח הדין דמי שנשתטית אשתו ומשליש לה גט ונושא אחרת ע"פ היתר מאה רבנים. שאם אין לו להשליש את כתובתה אין למונעו כלל מחמת זה שלא יוכל לישא אחרת: