ב

אבל הריב"ש סי' צ"א כתב וז"ל וכן הדין היכא דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו והוא רוצה לגרשה כדי ליקח אחרת כו' תקבל גיטה ואחר כך תתבע כתובתה. ומיירי אפילו אינה מחוייבת לקבל הגט שהרי אחר כך כתב וכ"ש אם שהתה עמו כו' שמן הדין כופין כו' מכלל דברישא מיירי אפי' אם אין כופין מן הדין כו'. וס"ל דאפילו בכה"ג מחוייבת לקבל הגט ואחר כך תתבע כתובתה. וממילא שאם אין לו הוי הכתובה חוב עליו לבד כדמסיק שם. וכן משמע דעת הרב"י בבד"ה סי' קי"ט. וכן הבין החמ"ח כאן סי' קי"ט סק"ה בדברי הריב"ש ועי' מזה בסי' ק' ס"ה בחמ"ח שם ס"ק כ"ז ובב"ש שם ס"ק כ"ד. ואף על גב דהיא מפסדת מזונות עי"ז. ס"ל דמדינא מחוייבת להפסיד. ועיין בג"פ סי' קי"ט ס"ק י"ח. אך לכאורה קשה על זה מהא דיבמות ס"פ הבע"י (דף ס"ה סע"א) דמודה רבא לרבי אמי דא"א לו לישא על אשתו אא"כ יכול למיקם בסיפוק שתיהם ואם לאו אי אפשר לו לישא על אשתו. ולהריב"ש הרי אפשר לו לישא אחרת עליה ע"י שיאמר לזו אם רצונה להתגרש יתן לה ג"פ וכתובה אין לו. וישא האחרת שרצונו לישא. והיא מעצמה תרצה לישאר תחתיו יותר מלהתגרש בלי כתובה. ועי' בש"ע סי' א' סעיף ט' ובחמ"ח ובב"ש שם דכשהיא מתרצה שרי. ואם כן מהדין דכשא"א למיקם בסיפוקייהו א"א לו לישא אחרת עליה. מוכרח דא"א לו לגרש זו בלי שיסלק הכתובה אע"פ שאין לו מה לשלם. כשאינה מחוייבת לקבל גט. ועוד מאי קאמר רבי אמי יוציא ויתן כתובה הא לפעמים אין לו ליתן הכתובה ואף על פי כן יכול לגרשה. ולכאורה אינו מובן להריב"ש האיך יעמיד תלמוד ערוך דרפ"ד דערובין דכשכתובתה מרובה לא מצי מגרש לה כו'. וצ"ל דמיירי התם שיש לו כדי כתובתה ואז מחוייב ליתן לה ואינו רוצה שחס על ממונו ואין זה דוחק כל כך דהא אמרינן התם א"נ דאית לה בנים ור"ל שחס על בניו שלא יאמרו בני גרושות הן או שלא יצטרכו להיות נתונים לעם אחר שזו אשת האב כו'. ואם כן הכא נמי יש לומר שחס על ממונו. ועיין פר"ח סי' קי"ט סק"ח הביא ראיה נגד הריב"ש מהש"ס פרק הבע"י (דף ס"ג ע"ב) דמשמע שם בהדיא מדרשת הגמרא על הפסוקים שאי אפשר לו לגרשה בלי סילוק הכתובה אף על פי שאין לו. ופסק דלא כוותיה. וצ"ל לפ"ז הא דאמרינן בנדרים (דף ס"ה ע"ב) מטלטלי מי משתעבדי לכתובה כו' ומאי קושיא נהי דלא משתעבדי מ"מ לא עדיף מאין לו הכתובה שאינו יכול לגרש אשתו ואם כן יכול לפתוח לו הכי אילו היית יודע שא"א לגרשה עד שתמכור שער ראשך לא היית נודר כו'. וראיתי בספר בית מאיר רסי' קו"ף וז"ל דהא איהו לא תבע הגרושין אלא היא מפני שנדר הנאה ממנה. ואם כן נהי דהוא הגורם. מ"מ לא גרע הנדר ממי שעבר וגירש ובעבר וגירש ע"כ דמודה הגאון ששוב אין עליו דין באין לו כלום והוא הדין בזמן הש"ס בדלית ליה קרקע ושפיר מקשה עכ"ל. ועמש"ל סעיף א' בשם הג"מ ישעיה פיק. ויש לומר דאף לדידיה כיון שהיא תובעת הגרושין שאני. וצ"ע מ"ש הב"ש סק"ז דמשמעות המרדכי ס"פ הבע"י דרגמ"ה לא גזר כשמסלק הכתובה. אם כן לפי זה ע"כ לדין הש"ס יכול לגרשה אף על פי שאין לו לסלק הכתובה. וזה כהריב"ש. ומיהו לא קיי"ל כמשמעות המרדכי:

קיצור. הריב"ש סי' צ"א ס"ל דאפילו אינה מחוייבת מדינא לקבל הגט יוכל לגרשה אף שאין לו לסלק הכתובה ותהיה הכתובה חוב עליו. וחלקו עליו האחרונים. והבית מאיר כתב דמכל מקום אם עבר וגירש אין עליו דין באם אין לו כלום. ועמש"ל סעיף א' בשם הגאון מ' ישעיה פיק ז"ל משמע אפשר בכה"ג מחוייב לה מזונות. וצ"ע: