ד

וכיון דהכי הוא דהבעל אסור מחמת גט זה בה וגם [באחרת] מתקנת רגמ"ה א"כ הרי רגמ"ה לא ייפה כח האשה יותר מהאיש כמבואר בתשו' הרא"ש כלל מ"ב ובש"ע ססי' קי"ז ולא תיקן רגמ"ה שתהא האשה עדיפא מאיש. והרי האיש בכה"ג כופין אותו בשוטים לגרש כמו שפסק בתשו' הרשב"א סי' אלף רל"ו הובא בב"י סי' קנ"ד. ובש"ע שם ססע"י ז' בהגה"ה. וז"ל אם קידש אשה ואסורה להנשא לו ולאחר כופין אותו להוציא עכ"ל. וכ"פ עוד בש"ע סי' ל"ז סעיף ט"ז בהג"ה וז"ל וכל כה"ג דהוי קדושין שלא נמסרו לביאה כופין אותו לגרש עכ"ל. ועיין בתשו' הרשב"א שהביא ב' ראיות ע"ז וז"ל תדעו לכם שכן הוא שהרי מי שאינו יכול כופין אותו ליתן גט כו' וגרסי' ביבמות (פ' מצות חליצה) בההוא יבם דאתא לקמיה דר"ח כו' השתא מינך אפסלא לך זיל חלוץ לה חליצה מעליא כי היכי דתשתרי לעלמא עכ"ל ועי' סי' קס"ט סעיף נ"א ומשם יובן ראיה זו. וא"כ כש"כ הכא כיון שע"י שהיא קבלה גט זה מרצונה נאסרה על בעלה הכהן. וע"י שאמרה לכתוב כהן על אביה וה"ל שינה בשם אביה גרמה דאגיד הבעל בה וא"א לו לישא אחרת. א"כ היא הגורמת לו כ"ז. פשיטא ופשיטא דכופין אותה לקבל גט שני כשר. כיון דאפילו באיש כופין אותו בכה"ג לחלוץ כשנפסלה עליו ע"י חליצה פסולה וכן כופין אותו לגרש כשקידש קדושין שלא נמסרו לביאה וכ"ש דכופין אותה בכה"ג. וכבר פסק רמ"א ססי' א' סעיף יו"ד שבמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה והיא אין רצונה לקבל הגט מתירין לו לישא אחרת. ואם כן בנד"ז שא"א בשום אופן שתשוב אליו מאיסור גרושה לכהן אם כן כשאינה רוצה ליקח גט יש להקל ולהתיר לו כנ"ל כפסק הרמ"א: