סימן שמה

נדפסה בשעה"מ ח"ד סימן נח, מכתי"ק 1073 כג, א. ולפני' נרשם:

"שייך לסעי' ו' בהטענות". בהמשך לסי' זה (ס"י) בא שם קטע הנדפס בפס"ד לו, א ד"ה ע"ד מ"ש בש"ע. בענין זה נדפסו כמה שו"ת לקמן חחו"מ סי' עד-פב ובכולם נראה שהר"צ (ובכ"מ נתפרש ה"ר צמח), שהוא התובע, הוא הצ"צ בעצמו והנתבע הוא ה"ר טובי'. וראה שם בהערה לסי' עד לתוכן התשובות. בס"ו עה"ג הגהה בכתי"ק:

ועוד שלאחר השנה יהיו עשירים, כי גם קכ"ה רו"כ לב' או ג' בנים ה"ל יותר טובא מר' זוז. בס"י עה"ג הגהה בכתי"ק:

וממ"ש אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משמע בהדיוט ל"מ שום אמירה. בש"ע סי' ר"ד ס"ט שאם רבים כו' הכא י"ל דל"ד לרבים ע"ד עיר של רבים ונעשה של יחיד ועוד גם ברבים ממש ל"מ מדינא שא"י לחזור בו דהא אע"ג דסמכא דעתי' מ"מ דברים אינן קונים אלא מהני דהוי כמתנה מעוטה ביחיד וא"כ דיעבד אם חזר בו הוי חזרה - עוד כי יש מי שאומר אינו הלכה כ"א הערה א"כ ע"ז מהני הטעם הא' דעכשיו הוא של יחיד ועוד כי בתחלה הי' אונאה וגם נתכוין להטעות שיהי' כמו מתנה טמירתא וכאשר עשה כן יעשה לו [ראה לקמן סי"ד]. 1) בכסליו תר"ב שפסקו שיקבל הר"ט טו"ב פ' (רנ"ה רו"כ) מדי שנה. 2) בחורף תר"ב, ביקש ר"ט י"ג פ' לשנה, והר"ץ הסכים רק על קכה רו"כ. 3) צ"ע דהא הסכימו באייר תר"ב על קכ"ה רו"כ שהם יותר מח' פ'.