סימן שג

נדפסה בשעה"מ ח"ד סימן מג, מכתי"ק 232 יז (הב'), א. מהדורא אחרת מסי' קד דלעיל (- ו' סעיפים הראשונים, וכאן הם ח). בשוה"ג דס"ז נכתב בכתי"ק:

ע' ת' רמ"א סי' צט ענין תולי' כתמי' בראייתה פמ"א סי"ב ס"ט סס"י קצ"א. 1) כן ענה הר"י דאקטאר להצ"צ על שאלתו בע"פ (כמובא לעיל סי' קכח) ובכתב (נעתקה לקמן בהערות לסי' שיד). 2) כ"ה בכתי"ק. ואוצ"ל:

אותה. 3) כ"ה בכתי"ק. ואוצ"ל:

אאזמו"ר ז"ל. 4) כ"ה בכתי"ק. ואוצ"ל:

ומהרא"י לא ס"ל כרמ"א. או אולי תיבות אלו מיותרין. 5) וכ"ד הצ"צ בתשו' ש(לא הגיעה אלינו, ו)נזכרה במכתב מוהר"ש מלאזני (נדפס בקובץ יגדיל תורה חוב' יד סכ"ח):

"וכזה ראיתי שאדוני כת"ר שלח בתשובה לק' סורעז ע"י הרב המנוח מו"ה יודל מ"ץ דשם שיש לסמוך על הוכחה זו שבכל פעם שבודקת אינה מוצאת כ"א במקום אחד יש להתיר, וכתבתם שכן משמע משו"ע (סי' קפז) שכ' וכ"ש באם שמרגשת כאב באותו מקום וכו' משמע שאף בזה שבכל פעם וזמן שבודקת מוצאה כתמים במקום אחד יש לסמוך ולהתיר".