סימן רכט

בוך ספק 1 [כת"י 2049] שנ, א. בבוך על מצות [כת"י 935] ל, ב נמצאת גם התחלת התשובה, וז"ל:

יום ב' ה' תמוז תקפ"ט ליובאוויץ. לידידי ש"ב הרב המופל' הותיק מוהר"י בער נ"י שאלתו שאלת חכם חצי תשובה הגיעני לנכון. ע"ד השאלה הראשונה נלע"ד שיש (כנדפס בפס"ד ליו"ד סי' עט והוא בח"א קנז, א [לקמן ח"ד סימן ערה])... להתירו באכילה. ואשר שאל עוד [כנדפס כאן עד] סס"י שי"ג. מ"מ למעשה צ"ע והי' מהצורך להשיג התשו' שהשיב ע"ז כאאזמו"ר הגאון ז"ל ואינה אצלי. וזו"ז יקבל החוה"ש ומנחיצת המוכ"ז קצרתי. ידידו שו"ב דו"ש מלונ"ח מנחם מענדל. כת"י 232 א, ב. ההתחלה והסיום בכתי"ק. על הגליון ניתוספו כמה הערות ממהרי"ב, והאחרונה שבהם (אמעשה שבלאדי):

בסחוס החיצון כך כתב אלי הה"ג מוהר"י אייזיק הלוי מהאמי' שעיניו ראו בלאדי מעשה זו. תשובה זו ממוהרי"א למהרי"ב נעתקה בכת"י 935 כו, ב. וז"ל:

ובענין צרימת אזן הבכור ג"כ יפה כוונת במה שכתבת, וכן הי' נלע"ד שלא כד' התוי"ט ול"ח. אלא שעיני ראו בלאדי שאדמו"ר נבג"מ אסר בכור שהותר מחמת צרימת סחוס האזן שמבחוץ כדעת הל"ח ומעי"ט וקשה עלי מאד ליישב השמועה עפ"י שטה זו דמעי"ט, ומ"מ להלכה למעשה לא אוכל לשנות מפסק אדמו"ר נ"ע. אך אעפ"כ נלע"ד דבספק בכור יש להתיר בכה"ג, דהא לכה"פ דעת הטור וש"ע שכתבו להדיא אבל לא מן העור שבשפת האזן (וכ"נ שהיא ג"כ דעת הט"ז כמ"ש בסוף הסימן שהיא האליה רכה וכו'. ומ"ש בסק"ד פרש"י על כרחינו צריכין לדחוק שכוונתו רק לבאר ל' תנוך ולא מקומו דבלא"ה בבהמה אין בה מקום גדר הפנימי כמו באדם) משמע להדיא דסמוך קצת לגוף שיש שם סחוס אם נפגם שם בסחוס הוי מומא, וא"כ הוי ס"ס מעליא. נלענ"ד פשוט, אבל בודאי בכור אין בידי להתיר. גם נמצאת שם כט, א שאלת המהרי"ב, ושם כג, ב תשובת הרד"ל למהרי"ב (כהנ"ל נדפס בקובץ יגדיל תורה חוב' יג סי' ט-יג). עוד תשובה בענין זה ראה קובץ יגדיל תורה חוב' מג סי' פא.