סימן נו

בוך מה שהוקשה [כת"י 2144] תב, א רובו גכתי"ק. רעק"א מוזכר בתשובה זו בתוספת התיבה "נ"י" וא"כ נכתבה קודם שנת תקצ"ח שהיא שנת מות רעק"א. ובמפתח כתי"ק שבדף שעה, א:

לסי' סט. שמונה אווזות ששהו ג"י בלא מליחה רק שבתוך ג"י כשחרכום באור אחר כך שפשפום בשלג הטיב כמה פעמים. ואח"כ נתערבו בכ"ט אווזות. בשוה"ג הגהה בכתי"ק:

י"ל לצרף לזה חתכי' ומלחי' כמו באומצא דאסמיק, לפמ"ש בכנה"ג שם צלע שלימ' א"כ הני עוף שלם מהני הדחה דמבחוץ מיהו לאיברי' לב וכבד ומעיי' ושומן הכנת' לא מהני. בסופה בא קיצור כללי בכת"י:

אפילו נוקר מחלב (וגם מגידי הדם) רק שהה ג"י בלא מליחה אסור, ואם גם לא נוקר מחלב י"א דאפילו צלייה לא מהני והסכימו האחרוני' כהרא"ש דאין לחוש לזה, וכ' המ"ב דבניקור גידי הדם לכ"ע אין לחוש והמ"י לא כ"כ. הריב"ש בתשו' סי' פ"ו שדא נרגא בדברי הגאונים אמנם לפרש"י דקי"ב א' גבי שובר מפרקתה כו' ולפי' הריטב"א ברש"י י"ל דמדמים הגאונים זה לדין הנ"ל. האגור והאו"ה והת"ח מקילים אפילו שפכו עליו מים בהעברה בעלמא אלא דלאו"ה היינו דוקא בנוקר מחוטי הדם והמ"ב כ' דאין חילוק ואאזמו"ר ז"ל הצריך לשרות הבשר בפושרין. בנד"ז ששפשפו האווזות כשהיו חמין בשלג עד שנטפו מהם מים ושפשפו כמה פעמים י"ל דמהני עכ"פ כמו שפכו עליהם מים בהעברה בעלמא ואף שלא נפתחו האווזות הקיל בתשו' נו"ב תניינא חלק א"ח סס"י כ"ז ואע"ג דכ' הט"ז סק"י דלרכך הבשר לא מהני הדחה מועטת צ"ל בחומרת הגאונים הקילו. התויק"ו ס"ק ד' הקשה מה מהני שפיכה בעלמא והחמיר בזה אך לא הביא ד' המ"ב שהקיל בזה. עוד יש לצדד כאן משום שהיו חמים בעת השפשוף ומ"מ אין להקל בלי שריי' בפושרין. אם יש ספק שאין ג' מעל"ע ממיתת העוף אחר השחיטה יש להקל. בנד"ז שכבר נתערב ברוב יש להקל ואפילו אין ס' יש להקל בהשומן מצד צירוף דעת תשו' שבו"י והבל"י עם השפשוף הנ"ל. והבשר שנתערב ברוב ודאי יש להקל רק שלא יבשל כולם יחד. השאלה מהרב שמואל מ"ץ בק' אילייע שהי' מ"ץ מקודם בדאלהינוב, והשו"ת מהרב גרשון משה לפשיץ שכעת הוא מ"ץ בדאלהינוב (שניהם נזכרים בהמשך התשובה), בכת"י 1844 כ, א. ושם כא, א התשובה קצרה (שנדפסה בדף נא, א).