סימן כה

בוך ספק 1 [כת"י 2049] קמח, א. כתי"ק 233 יט, ב. כת"י 774. כת"י 1747 יט, א. פסק בענין הלעטה - כת"י 233 טז, א. ובשוה"ג הגהה בכתי"ק:

"...אפי' שיעורי' דומי' דקוצי' וכן הצ"צ לא הצריך להמתין על כסוי בכל ענין, צ"ע במזיד לריב"ש תצ"ח י"ל דאינו איסור דבריהם ממש עכ"פ בעגולי' יש להקל בזה ובקוצי' צ"ע ואומר מותר שוגג הוא צ"ע פ"ב דמכו' פלוגתא אביי ורבא ע"י מהרי"ו ומעלה בבעלה..." [הפסק בענין הלעטה נמצא גם בכת"י 935 מד, א. ובכת"י 247 רסו, ב]. גוכת"י השאלה בא שם לאחר דף כא (בשינוי קצת מהעתקת הצ"צ, כי נשלחה למהרי"ב ע"מ לשאול את הצ"צ), וז"ל:

"רוב שלום ועוז לרבי המופלג אי"א הותיק מוהר"ר ישכר בער נ"י... ואי לזאת נפשי בשאלתי לשאול את פי הרב מוהר"א מענדל הנ"ל... מנאי תלמידו ידידו זאב וואלף כ"ץ שו"ב [קאלוגע]". עוד יש הוספה על גליון השאלה:

"היות שראה ראיתי את השאלה הנ"ל הנשלח לכם... באתי גם אנכי... פה ק' באבינאוויץ... הלעיטו אותם בעיסות קמח שנתייבשו כנ"ל. רק בעת הלעטה היו רכים ונימוחים כמו בצק... ד' המבקש ירוחם במה"ו אפרים זללה"ה, ולמחול ע"כ ולשלוח להרבני המופלא מה"ו יחיאל מיכל דאקטר". בכת"י 478 ובכת"י 855 נמצא הפסק בענין הלעטה שהעתיק הצ"צ בתשובה:

לכ' הרב המפורסם מו"ה שמעון נ"י [ורשום שם שהוא להר"ש מליאזנע]. ע"ד הלעטת האווזות אכתוב לו עוד מה (שרשום) [שמצאתי נרשם] אצלי בסוף שו"ת ששלחתי לכת"ר, לכתחלה... תע"ב. ע"כ מ"כ אצלי ידידו מנחם.