סימן שמה

(לסי' רנח). על מעשה זו כתב עוד ד' תשו' בחחו"מ (ראה שעה"מ ח"ד מפתח לסי' קמו). (א) מתנה מרובה בעני מחלוקת הפוסקים אי הוי כנדר. (ב) מהר"ם ס"ל דאף במתנה מרובה הוי נדר. ולדין שכירות דלקמן סה"ו אין ראי' משם. (ג) הטעם דלא הוי נדר כי במתנה מרובה הוי דרך דורון. (ד) כמה ראיות דבשכירות לא אמרינן דהוי כנדר אף בפועל עני. (ה) בנידון דמהר"ם י"ל הטעם כי העני נהנה במעשה זו יותר מבעה"ב ומקיים בזה מצוה. גם שם עשה העני כבר מעשה, וטעם דעני מהני רק שלא יאמר משטה כו' גם להתומים מהני עכ"פ טעם הא'. (ו) עני אינו מחויב ללמד בנו כהש"ך וסמ"ע דלא כהתומים. ראי' נוספת דבשכירות אין דין נדר. (ז) עוד ראי' ממהרי"ק דבטרחא דגופא וכן בשכירות אין שייך דין נדר. ועד"ז הכא דאף שהי' נזכר שיפריש הר"ט המעות לבניו, מ"מ אין לזה דין נדר לעני מג' טעמים, א' שסמוכים על שולחן אביהם עשיר, ב' דבשכירות אין לזה דין נדר, ג' שלא הי' קפידא שיתן דוקא לבניו. (ח) עוד ב' טעמים שאין בו דין נדר, מצד הסכמת ר"ט על החזרה, ומצד אמירת כל נדר. (ט) ומלבד זה הרי הגמר הי' רק לשנה א'. גם במשך ה' חדשים לא עשה מאומה, ולאח"ז כבר עשו פסיקה אחרת בכסליו תר"ב מדעתו ורצונו. (י) וא"ל שמעות פקדון שבידי ר"ט יועיל כקנין כסף דאפשר דמהני בפועל כבעבד, דעכ"פ לא מהני בלי ציווי המקנה, כמה ראיות ע"ז. (יא) ומ"ש מדין מחוסרי אמנה, הרי עכ"פ כבר חזר ולא מהני תפיסא. (יב) אך באמת נ' שאין כאן מחוסרי אמנה ומשום אין רוח חכמים נוחה הימנו מכמה טעמים. הא' מדהוי מתנה מרובה. ומו"מ יש לו דין מתנה מרובה אפי' בלא יוקרא וזולא לכמה דיעות וכ"נ בירושלמי ובמשנה דשביעית. (יג) גם במו"מ אם יש אונאה שתות נחלקו ש"ך וב"ח אם יש בו מי שפרע. ובדברים נ' דכו"ע מודו. וכאן יש אונאה פלגא. וגם להפוסקים דעבדים כמקרקעי ובקרקעי אין אונאה אפי' יותר מפלגא. מ"מ בדברים אין להחמיר יותר משום הדיינים שכשפיחתו או הותירו שתות המקח בטל. (יד) עוי"ל דהכא לא סמך דעתו עד שיתיישב עם בניו. ועוד דמה שהתנה שלא יתיישב עם בניו הוה כהטעאה וכהמתנתא טמירתא. (טו) ועוד דעכ"פ הוי כעסוקים באותו ענין דיכול לחזור בו. ובדבור בעלמא נ' דמהני לכו"ע אפי' מענין לענין באותו ענין.