סימן שלו

(לסי' רא). מהדו"ק מביאור על תקון המקוה המבואר בשו"ע רבינו דלעיל סי' קעו. (א) בשו"ע נפסק שכלי שניקב גם לכתחלה מותר לטבול בו ורבינו הצריך שלא תהי' על התיבה תו"כ כדי לחוש לדעת הראב"ד [כנדפס לעיל סי' קעו, עד אמצע ח"ג סוף אות ד]. (כב) גם ע"י חיבור הנקב למי מעין שתחת התיבה אין למים שבתיבה דין מעין ונפסלים בזוחלין כשממלאים התיבה במים חמים. (כג) כשמעין נובע לחפירה שתחת התיבה יש לחפירה דין מעין רק לטהר במשהו אבל לא לטהר בזוחלין. (כד) המע"צ ס"ל דע"י נקב כשפ"ה לא חשיבי זוחלין ולא משמע כן מרשב"א והג"א. (כה) לכן הצריך רבינו שהנקב טע"ט יהיה סתום. ומהדין בזוחל ממקוה למקוה ע"י עירוב חשיב אשבורן אך ממהרי"ק נ' דלא ס"ל הכי. (כו) גם בש"ך י"ל כן. (כז) ממשנה דכותל שבין מקוואות שנסדק לכאו' ראיה ויש לדחות. ממשנה המטהרת שבמרחץ אין ראיה נגד מהרי"ק. חקירה אם ע"י הנקב שבתחתית התיבה הוי עירוב מקוואות ולכן הצריך רבינו לסתמו. (כח) נגד זה יש חשש שע"י הסתימה נעשית התיבה כלי. (כט) הטעם דהוי קבעו ולבסוף חקקו אינו מספיק. הטעם דכיון שהסתימה רק ע"י עץ שסומכו אל הנקב ואינו תוחבו לתוך הנקב אין זו סתימה. עוד טעם דהוא כלי המחובר מב' דברים ואין ניטלים כאחת. (ל) טעם ראשון עיקר. ועוד טעם כי גם אחר הסתימה מוציא וכונס משקה. (לא) הטעם שהצריך רבינו לנקות תחלה החפירה מהמים שבו. החופר סמוך לנהר אין לו דין מעין. (לב) דין מים הבאים מהנהר במחלוקת שנויה. (לג) הטעם שהצריך רבינו לחבר התיבה לדפנות המקוה שהוא בנין קבוע כי רק בכלי חרס סגי במה שיקברנו בארץ. (לד) מתשו' הרא"ש נ' דגם במתכת מהני שטמון בארץ מיהו הכא אין כולו טמון. (לה) ואפשר שאינו מעכב וסגי בלא בנין קבוע ומדביקים התיבה לכותל וקרקע עולם. ונכון להחמיר לחברו במסמרים לבנין קבוע מעצים. (לו) מ"ש רבינו ואח"כ יכולים לשום סיד הרבה תוך הנקב. חקירה אם עי"ז הוי סתימה מעליא לעשותו כלי. טוב יותר לחבר הנסרים לרצפה ביותר מסמרים מאשר חיבור התיבה לנסרים שאז לא יהיו הנסרים ניטלים עם התיבה ואין עליה שם כלי. מהדו"ק מהקיצורים לסי' קעו ח"א וח"ב.