סימן רפב

(לסי' צח). לענין טעמו וממשו כו', לרש"י ממשו היינו שעומד בעין ולא נמחה וכזית בכא"פ ונ"ט לוקה. רמב"ם סובר כרש"י אלא דאף כשנמחה מקרי ממשו. ראב"ד רמב"ן רשב"א ור"ן דגם טעמו ולא ממשו אסור ד"ת אלא שאין לוקים. ר"ח כהן ס"ל דכזית בכא"פ נהפך ההיתר לאיסור וכל כזית נחשב כגופו לקולא ולחומרא. ר"ת רא"ש והטור ס"ל דלוקה גם בטעם וההיתר נהפך לאיסור. והפר"ח פסק כהראב"ד שהיא שיטה הממוצעת. בחמץ בפסח נוסף לאו דכל מחמצת, אמנם הרי"ף ורמב"ם פסקו כרבנן דלא מיחייב אלא בכזית בכא"פ. להאומרים טכ"ע מה"ת י"ל דיש בזה גם ב"י וב"י. ובדיעבד בהפ"מ סמך רבינו על הרמב"ם.