סימן רסו

עוד בענין הנ"ל:

(א) כיס ודאי א"צ. ודלא כהש"ך שכ' דבעי' כיס דלא סמכינן אבדיקתנו, אלא משום דכך רגיל בריאה משא"כ בכוליא. (ב) לענין מלוחים ל"ד לתרי בועי דסמיכי, דבגמ' מפורש שמים זכים כשרים רק בכוליא ובריאה מיירי בגמ' רק בבועה אחת. (ג) טעם המכשירים זכים בתב"ד כי בועא היינו מוגלה דוקא. ובזה מיושב קושית המח"ב על המהרי"ל וכי להוסיף על הטריפות, דבגמ' אמרינן בועא סתם. (ד) ועפי"ז בכוליא שלא נז' בועא אלא מוגלה אין להוסיף על הטריפות. ואף שיש בהם עפרורית קצת לא נפקו מכלל צלולים. (ה) בגמ' משמע דצילי הוא יותר מזכים, ובמנחות גבי שמן זית זך נראה ההיפך מזה. שיעור צלילות מ"ז. (ו) טעם הפסול במלוחים שהם מכלים. מרמב"ם דמלוחים לא הוי כעכורים. (ז) ראי' מהג"א דמכשיר דם בכוליא. (ח) ממהרש"ל החולק על הג"א אין ראי' לנ"ד דדם שאני. (ט) דמדומי ראי' ממהרי"ל דבד' הרי"ף לא כתב דמלוחים כעכורים. (י) לד' השמ"ח מלוחים דמי לעכורים ואין הכרח לסברא זו, ונכון לשאול גדולי דורינו אולי יסכימו להקל.