סימן רלה

ע"ד המנהג שחולקין המצות לב' או לג' חלקים וכ"א מבני הבית מפריש חלה מחלק אחד [ע' ת' ב"א חיו"ד סי' ס"ט] והמורה אמר להם שאינם רשאים לעשות כן. ושאלו מה דין המצות שכבר חלקו והפרישו ג' חלות. ופסק דאם באו לשאול ביו"ט מהני דנאבד ההפרשה שהפרישו מכאו"א. השיב:

(א) דהעיקר שאפילו בעסה א' אם הפריש חלק גדול וכיון שלא לפוטרו לא נפטר. וכדמוכח מהתה"ד סי' ק"צ הובא ט"ז וש"ך סי' שכ"ד. ואם כי מת' מ"ב סי' א' משמע להיפוך. והשיא ד' התה"ד לכוונה אחרת משום דה"ל כאלו נילוש בפ"ע. אבל זה דוחק וראיה מתשב"ץ ח"ב סי' תצ"א ספ"ה:

(ב) מקשה למה לא תהי' פטורה מהחלה מצד שעשוי' לחלק בצק וכר"י בירושלמי. והביא ב' דעות בזה. הראב"ד ס"ל דחייב דפוסק כר"ל. גם להרמב"ם והר"ש והרא"ש י"ל דאם בחלק א' יש כשיעור אזי כולם חייבים בחלה דומיא דעסת כותח:

(ג) ובענין לחלקה בצק נראה יותר פי' הלבוש דהיינו לאחרים דוקא ולא כהל"ח שכ' דהיינו שמשייר לאפותה עד סעודה אחרת:

(ד) ומ"ש התפל"מ דאף לעצמו אם מחלק לככרות פטורה ד' תימא הן כמו שמוכח מהמשנה ככר בפונדיון בפ' בתרא דפאה מ"ד. גם מהמשנה פב"ת דחלה מוכח דלא כוותיה. ובלא"ה כיון דהראב"ד פוסק כר"ל די לנו לתפוס כהלבוש בפי' ד' ר"י:

(ה) ולהל"ח צ"ל דהא דמהרי"ל ותה"ד אין זה ניק' לחלקה בצק כיון שיש בחלק א' כשיעור או כיון שדעתו לחברו לעסה שיש בה כשיעור. והי' לכאורה מקום לפי' המ"ב הנ"ל ס"א. אבל העיקר כפי' המקו"ח דכיון שאין דעתו לפוטרו לא נפטר ומביא ראיה לזה. וא"כ ה"ה לענין שאילתנו כיון שמחלק המצות לב' או לג' חלקים ואין דעתו לפוטרם ודאי לא נפטרו:

(ו) ומה שנסתפק המקו"ח דבעיסה א' לא מהני כוונה כיון דלא בעי' מן המוקף. הנה ג' שיטות יש בזה. שטת הרא"ש פ"ק דביצה לפ"ד הפר"ח והק"ן שם גם בשני עיסות א"צ מן המוקף. דעת הר"ן ותוס' בכורות כ"ז גם בעסה א' בעי' מ"ה וא"כ אין מקום לספיקו של המקו"ח:

(ז) אמנם התוס' נדה וסה"ת ס"ל לחלק בזה בין עסה א' לשנים. מ"מ כוונה שלא לפטור ודאי מהני וראיה מפ"ד דחלה מ"ו:

(ח) עוד ראיה לזה ממשנה רפ"ה דדמאי וממ"ג שם ומהמ"ב וש"ך ותפל"מ: