סימן רלא

ישראל שהי' מגיע לו מעות מאע"פ שחטא כו'. והמושל לקח פרתו של הלוה ונתנה להמלוה במשכון והיה שוה הרבה יותר מהחוב. ולאחר כמה חדשים שלא פדאה חשב הישראל שכבר היה שלו ומכר אותה לא"י כד"ת. וילדה בכור. והישראל לפ"ת שסבר דהוי מכירה שחט את העגל. ונתערב העור עם הרבה עורות. וכעת הלוה מחזר לפדות הפרה. השיב מ"ש השואל להקל עפ"י המ"ד דאינה לשחיטה אלא לבסוף. דבריו דחויים דשחוטי חוץ שאני דבהכי אסרה רחמנא. גם מה שרצה להקל עפ"ד הרמב"ם דבטל ברוב זה אינו דהקדש חמיר ואוסר בכ"ש. אפי' בהקדש דלא שייך ביה דשיל"מ. ועוד דעור עגל ודאי חשיב ולא בטל. ומה שרצה להקל מצד שישראל מישראל קונה משכון לקדש בו האשה. וה"ה לענין מכירה. וא"כ מכירתו להא"י הוי מכירה. ז"א דלמכור אינו יכול וכמ"ש בחה"ר קדושין ח' וכ"כ האו"ת שם. מ"מ אלו מכר להא"י רק זכותו הי' מהני להפקיע מבכורה. אך כיון שמכר לו סתם הוי מקח טעות. אך יש לצדד עפ"ד מהרי"ו הובא אה"ע סי' כ"ח ססי"ב. גם יש להקל עפ"ד הרמב"ם ספ"ג דמלוה. ואע"ג שהצריך מכירה בב"ד י"ל דדינא דמלכותא מהני בכה"ג עוד קולא עפמ"ש הצ"צ סי' ס"א. ומסיק למכור לא"י חוץ מדמי איסור שבו ודוקא בעיר שרובה עובדי כוכבי' [ע' ת' פמ"א ח"ב סס"י נ"ב ויש לחלק]: