סימן ריח

דין חדש בח"ל. השיב ג' שיטות יש בזה. א' ר"א ור"ע ורשב"י ור"י בר"י ס"ל בקדושין ל"ז דגם בחו"ל אסור מה"ת וכ"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטוש"ע. הב' ת"ק קדושין ל"ו ור"י וראב"ש ס"ל דבחו"ל מותר לגמרי אף מדרבנן. כדמשמע בתוס' שם ובחי' הרשב"א שם והט"ז ס"ל דע"ז סמכו להקל בשעה"ד. וקושי' הנה"ך י"ל דהא לא הוי יחיד. הג' ר"פ ור"ה ברי' דר"י במנחות ס"ח ס"ל דאסור מדרבנן. ובפנ"י כ' שכ"ה סתם משנה מנחות ר"פ כל הציבור והנה הב"ח חולק על התוס' שם וס"ל דאף לדעה א' היינו בשל ישראל. אבל בשל עובד כוכבים מותר אף מדרבנן. ויבאר דמהירושלמי משמע יותר כהתוס'. גם הבה"ז הביא ראי' דאסור גם בשל עובד כוכבים ומ"ש השב"י לדחות ראייתו נעלם ממנו ד' הת"כ. גם מ"ש בת' כנס"י סי' מ"א לדחות ראייתו יש לתרץ בטוב. ומה שתי' המקנה בדל"ו שם דבא"י מודה דנוהג בשל גוי דאין קנין כו' אין מספיק דבירושלמי משמע דר"ש ס"ל יש קנין. אך כבר תי' השב"י סוף ת' השניה. דלענין חדש אין קנין. ע"פ דר"א גיטין מ"ז. מ"מ קשה לחלק בחו"ל בין יהודי לא"י דמנין לנו לבדות זאת וראי' מד' רשב"י דיליף ערלה וכלאים מק"ו מחדש. ועכצ"ל דיו כו' והרי ערלה וכלאים נוהג בחו"ל גם בשל גוים והפנ"י כ' טעם להקל דלהאומרים חדש בחו"ל מדרבנן. ממילא של גוי אף בא"י שרי ומנ"ל לאסרו בחו"ל מדרבנן ויש לזה מקום אם נאמר דהבאת העומר ואיסור חדש הבה"ת. אבל הרי הרמב"ם פ"ו מהל' תמידין ומוספין ס"ל דלאו הבה"ת וקצת ראי' לאיסור ממנחות ס"ח הנ"ל ומצדד להתיר בס' חדש. דעכ"פ לא לא חמיר מס' ערלה בחו"ל ולד' הר"ן אפילו קרוב לודאי. וצד היתר ב' אדמו"ר מהא דנהוג עלמא כר"י בכלאים וכל יר"ש יחמיר לעצמו: