סימן רח

ע"ד הסופרים שנהגו לכתוב ס"ת ווי העמודים ויש להם סי' להתחלת כל שורה ודף. ובכל דף יש מ"ב שטין. ומחמ"ז כאשר סיים הדף ויש לו עוד שטה חלק הבין שדילג שטה באמצע וכן היה ומחק שלשה שטין וכתב במקומם ארבע והניח השטה אחרונה חלק כדי שיתחיל ראש העמוד בוי"ו וא"כ יש חשש פרשה מחמת השטה חלק. ולתקן א"א מצד השם. וחכם א' רצה להקל דמוכח שלא לשם פרשה כוון. דהא יש מ"ב שטין כמו בשאר הדפין וכמ"ש בב"י ב' תשב"ץ. השיב הא דסמיך התשב"ץ על ההוכחה שגדול דוקא יבין. הא באותי' בעי' שגם לתינוק יהיה ניכר וא"כ זה גופא קולא. לכן דינו להקל בנידון דהתשב"ץ שההוכחה הוא למראית העין ממש. אבל לא בנ"ד שההוכחה מכח סברא ושכל ומביא קצת ראי' לזה: