סימן רב

[העתקתי' מפי' רבינו על המשניות כי שייכה לסי' הקודם] משנה ספי"ט דשבת אלו הם ציצין המעכבים כו':

(א) בפי' ציצין יש ג' פירושים פירש"י ופי' הרמב"ם ופי' הערוך בשם הגאונים. ויש להסתפק אי הני ציצין היינו דוקא כשמכסין רוב העטרה ונדבקו שם או אפי' אם לא נדבקו ונ"מ לאם לא חתך כל הערלה ותיקן ע"י הפריעה ושוב הם מכסים ה"ה מעכבים. דהא כריתה בעי. ויבאר דעפ"י פירש"י והרמב"ם לכאורה צ"ל דהיינו דבוקים שם:

(ב) ולפי' הערוך בשם הגאונים י"ל דאף שהחבור שלהם הוא למעלה מהעטרה כל שמכסים רוב העטרה היינו ציצין המעכבים:

(ג) מפירש"י יבמות ל"ז סע"ב משמע דא"צ כריתה וסגי ע"י פריעה ולבסוף מסיק דאין ראי' מלשון רש"י. מהערוך משמע דציצין היינו שמדובקין גם משמע דבעי' כריתה דוקא:

(ד) וכן בערוך ערך עטר משמע שדבוק שם פי' רוב גובה י"ל כהחכם הספרדי ודלא כהבכ"ש:

(ה) פי' מסורבל היינו לבוש הנפרד. וא"כ מ"ש רש"י לאחר שניטלה ערלתו כולה משמע כפי' ב' דלעיל סק"א ויבאר דמפירש"י משמע דדינו דשמואל ורשב"ג זהו פי' מסורבל דמתניתין וכ"מ בס"י סי' י"ט. ובתה"ד דאם שליש העטרה מכ"צ נראה כשמתקשה חשיב מהול. והחכ"א כתב דזה נק' נראה ואינו נראה. מ"מ הא הרבה ס"ל לפסוק כרשב"ג וכ"ה דעת הרדב"ז:

(ו) בדין קטן המסורבל י"ל די למולו עד שיהיה נראה מהול לכל מר כדאית ליה. בתחל' מילה דבעינן שיהיה נראה כל העטרה אי משערי' בשעת קישוי דוקא יש בזה מחלוקת. לד' המג"א סי' של"א ס"ד הוי ס' ולד' אדמו"ר בש"ע שם הוי ודאי מהול וכ"ה דעת הש"ך. וראי' מהא דמקילים במסורבל כשמגולה רק שליש וק"ו ממשוך:

(ז) החכ"א מדייק מקושי' התוס' בד"ה מל ולא פרע דס"ל כהט"ז דאף אם לא נחתך כל הערלה רק ע"י הפריעה נתגלה סגי:

(ח) קצת טעמים לזה ומדחה ראי' החכ"א מהא דיבמות אך מרש"י ורמב"ם גבי ציצין משמע דכריתה בעי ולא סגי בפריעה:

(ט) וי"ל דמיירי שהם באופן שלא יעברו ע"י הפריעה ואשכחן כה"ג:

(י) עוד טעם לסתור ד' החכ"א הנ"ל ומסיק דעכ"פ אם בעת קישוי נראה כל החוט חשיב מהול כד"ת אף אם לא נימול כהלכתו: