סימן רא

תינוק שנימול כהלכתו. ואח"ז חזר העור וכסה כל החוט ונדבק שם בכל גובהה והקיפה. אך בבשר שבראש הגיד לא נדבק ונראה כשמתקשה ופ"א דחקו העור והיה לו צער להתינוק ושוב נדבק שנית. השיב. משנה שבת קל"ז ואם היה בעל בשר מתקנו פירש"י ומשפעו באיזמל. ומשמע מד' הפוסקים דהיינו הא דשמואל ורשב"ג. וה"ל כרשב"ג. אמנם ברמב"ם ובטור עשו מזה שני חלוקות. ומפרשים המשנה שבעת שיתקשה הוא נראה מהול. ורק משום מ"ה נגעו בזה והב"ח הבין שכמ"כ לדעת רש"י וליתא. וא"כ לרש"י וסייעתו בנראה ואינו נראה א"צ אפילו לדחוק הבשר לרשב"ג דה"ל כוותי'. והנה פי' עטרה להבכ"ש רק החוט מקרי עטרה וכ"ד הט"ז באה"ע סי' ה'. וכ"מ בנדה י"ג מ"מ כיון דכבר נימול כהלכתו שפיר יש לסמוך אתה"ד וש"ע דבגילוי הבשר שלמטה מעטרה סגי אך כ"ז כגוונא דתה"ד שרק מכסהו ואינו נדבק. אבל בנ"ד הרי נדבק. והנה זה פשוט דא"צ למול אותו עוד הפעם כדמשמע מד' הפוסקים דכל שנימול פ"א כהלכתו סגי כשנראה קצת מהול. אבל מי בעינן תיקון דהתה"ד לדחוק אותו דהרי יש צער להתינוק. וממהרי"ל משמע דבכה"ג צריך תיקון רק ע"י אומן בקי ומפלפל במ"ש הח"א בס"ט דציצין מעכבין אף אם נתגלה כל העטרה: