סימן קצה

מדפיס א' הדפיס שסי"ן ויש לו הסכמות על ט"ו שנים וכבר מכר כולם רק ערך ל' שסי"ן נשארו עוד בידו. ורוצה להדפיס עוד הפעם. והנה במדינה אחרת (רק שהיה ת"י הקיר"ה) רוצה אחר להדפיס ג"כ אם יכולת ביד הראשון למחות כי יש לו עוד ב' שנים מההסכמה. השיב. דענין ההסכמות לכאורה הוא נגד הגמ' ב"ב כ"א סע"ב. קנאת סופרים כו' עכ"פ אחרי נמכר ליכא שום חששא. ואין לומר שהענין נובע מהא דדף ח' שם ורשאין להתנות כו'. דודאי האדם חשוב אין בכחו להתנות בלתי הסכמתם. ואע"ג דמלשון הרמב"ן שם בחי' משמע לכאורה דמהני. אבל משא"פ לא משמע הכי. וע"כ כוונת הרמב"ן הוא באופן שכ' המרדכי פ"ק דב"ב סי' תפ"ב ע"ש. ואין לומר דהוי כהא דב"מ דכ"ז ע"ב ניחא ליה למוציא אבידה כו' וכמ"כ בנ"ד כל המדפיסים ניחא להו כו'. ז"א דאחרי נימכר ודאי לא ניחא להו. ובלא"ה ל"ד להתם. אכן י"ל שענין ההסכמות נובע מהא דגיטין ל"ו הפקר וכו' והב"י כ"כ באה"ע סס"י כ"ח ב' הריב"ש והרשב"א. ול"ד להא דב"מ ח' הנ"ל דהתם לא היה ב"ד. אך מד' הריב"ש שם משמע דהיינו דוקא בהסכמת רוב העיר. וכ"מ בת' הרשב"א. והנה מהא דפרוזבול מבואר דלא כל ב"ד אלימא לאפקועי כו' אלא כב"ד דר"א ור"א. מיהו הב"י בחו"מ סי' ס"ח כ' דכל בד"ח בדורו היו כותבין פרוזבול. ושוב כ' ב' בעה"ת דכל ב"ד בעירו מקרי בד"ח. וא"כ מזה י"ל מקור לענין ההסכמות. דב"ד מופלג שבמדינה לכ"ע יש לו כח להפקיע. אך בת' מהריב"ל ת' אחרונה דספר א' מסיק בספיקא דדינא. ועוד יש לפקפק מטעם שהמסכימים אינם יודעים מקור מוצא דין זה. ומכש"כ אם עשו שלא כדין. עכ"פ אחרי נמכר רובן בטלה כח הסכמתם. ומצד האיסור כיון שהוא שלא עפ"ד ודאי דאינו חל וראי' מהא דר"ל מ"ק י"ז. ואין לחלק בזה בין יחיד לרבים כמו שמשמע מת' המיוחסות סי' ר"פ דכמה טעמים יש לחלק. ועוד דהוי מפי כתבם. ועוד דמהני היתר רבנים שיש להמדפיס השני ושוב מפקפק אם יש להם כח לאסור במדינה אחרת: