סימן קפז

בענין הנ"ל. השיב:

(א) משנה ספ"ג דשבועות אחת זו כו' מד' הר"ן שם מוכרח לחלק בין שבועות העדות דהתם מהני מושבע מפי אחרים להכי לא בעינן שיענה אמן. וכן שבועות הפקדון דגמרי' מגז"ש. משא"כ שבועות בטוי ושוא לא מחייב בה מושבע מפי אחרים. ולהכי לא מהני. מה שהשיב לא אכלתי או אכלתי. רק דוקא שיענה אמן דאז הוי מפי עצמו וכ"מ מהפוסקים:

(ב) ובמשביעו להבא לא תאכל והוא משיב לא אוכל. ולא ענה אמן. צ"ע אי הוי קבלת השבועה מ"מ איסורא מיהו איכא אף בלעבר. ובשותק לגמרי י"ל דאין איסור בשבועה דלעבר. אך בחי' הריטב"א כ' ב' הראב"ד דאף בשבועות בטוי אם שתק הוי כמפי עצמו ובחה"ר כ"כ ב' הרמב"ן וזה אינו דהרמב"ן איירי בשבועות העדות: